יום שישי, 1 ביולי 2022

זהב אדום - אלבום חדש לקובארי - סקירת אלבום

קובארי משיקה אלבום חדש "זהב אדום" וזו הזדמנות טובה לחזור ולכתוב קצת בבלוג על מוזיקה ראויה. נתחיל מהסוף - מומלץ מאד לכל מי שיש לו זוג אוזניים ודופק להקשיב לו

בהקשבה לאלבום של קובארי הרגשתי כאילו אני מאזין לפס־קול של סרט על החיים שלה וגם על החיים שלנו כאן. אי אפשר לנתק את זה.

אביגיל קובארי מאפשרת לנו להציץ לתוך המחשבות שלה, בלי לנסות להסתיר, לטשטש או ליפות את המציאות ולדעתי מדובר באלבום הכי אישי שלה. 

טקסטים ללא קלישאות ועם הרבה כנות שמוגשת בסטייל של סטוריטלינג כמו שרק קובארי יודעת. ללא ספק אחת מהכותבות הכי טובות שיש לנו ומהיוצרות המוכשרות, העסוקות והחשובות של השנים האחרונות.

זיו זק מפיק העל והשותף הצמוד לדרך, תמיד חוקר סאונדים ומחדש ויחד עם זאת שומר על פשטות והתאמה מושלמת לכל שיר, על העיבודים וההפקה המוזיקאלית. הפעם זיו רתם כמעט לכל שיר צוות אחר של נגנים: דני שניידרמן ואור אדרי־שניידרמן, איתי כפיר, דקל דביר, סתיו בן שחר, מאיה בלזיצמן, קרן טננבאום ועוד.

קובארי כמעט שאיננה משאירה מקום לפרשנות. הכל מונח בשירים: 

השיר הראשון "מפרק את זה" - ריצות למרחב מוגן (או שלא מספיק מוגן) בזמן אזעקות בזמן שומר החומות. כל אחד מתמודד אחרת עם הפחד לחטוף טיל על הראש. אחד צוחק כדי להתמודד ואחת מהעוטף פשוט מתה מפחד, אחרת בוכה על הרצפה. אביגיל התמודדה בעזרת המוזיקה ואנחנו מרוויחים.

"אבודים בלב החורש" - שלושה ימים של פרספקטיבה בריטריט ים תיכוני. 

"בוכות בבית קפה" - אם בעבר אביגיל חיפשה עם אבא איילות ביערות ירושלים, עם אמא הסיפור יותר מורכב: "אוהבת וחושבת ודואגת וזה תמיד יוצא הפוך" - התפוצצות ביחסי אמא ובת בארוחת בוקר בבית קפה. מזל שהיה מלצר אמיץ שמצא שצ'ייסר עראק יעזור להרגיע את הרוחות בזמן שמלצרית אחרת חששה לפנות את השולחן.

"קשר דם" - הצצה לסיפור האהבה של אביגיל ובעלה (שגם צילם וערך את עטיפת האלבום) שלמרות שהיא אהבת אמת, לעולם לא יהיה בינהם קשר דם. עצם המחשבה הזו רק מראה כמה את אוהבת אותו!

כמובן "ארבעה כדורים" שיצא לא מזמן כסינגל ומספר בצורה גרפית על תהליך ההפלה שעברה ומה שבא לאחר מכן. השיר מקבל משנה תוקף במיוחד לנוכח הפסיקה הבעייתית בארה"ב על איסור על הפלות. שיר על בדידות, על חשבון נפש ועל כאב מסוג חדש שעד אותו שלב לא היה מוכר לה. לא חושב שיש שיר יותר אישי מזה בסביבה ובכל זאת קובארי משתפת אותנו בתחושות שלה בזמן אמת ולאחר מכן.

"אלסנדרו" - קובארי אוהבת לכתוב על אנשים (לוקס והאנה, ניקול, אבא ואמא) - הפעם זו סצנה על נגר איטלקי ופרקטי שמעדיף להשאר פועל פשוט ומפרנס ולא "אומן". יתכן שמעורר בה מחשבות האם מוזיקה היא אומנות או גם ובעיקר פרנסה, במיוחד בשל הצורך לפרנס את המשפחה המתרחבת.

"אחי חלם אתמול על עזה" - שיר של המשוררת יעל סטטמן שאביגיל הלחינה. שיר מקסים עם עבודת כלי מיתר נהדרת של מאיה בלזיצמן וקרן טננבאום.

"לב פתוח או סגור" - נסיעה בטרמפ עם אהבה מפעם מובילה לשיר אלקטרוני ויפהייפה. עבודה מהממת של זיו בעיבוד ובהפקה ונגינה על כל כלי הנגינה.

"זהב אדום" שיר הנושא - שיר על מישהו שאביגיל העדיפה לשכוח שהיה מכנה אותה "זהב אדום", השיר האפל באלבום ואולי דווקא בגלל שאביגיל מבקשת לשכוח, היא בחרה בשיר הזה לשיר הנושא, בא לה לצרוח. אולי כי היום היא במקום אחר וההשפעה שלו עליה פחותה ובכל זאת הוא חלק ממנה וממי שהיא. פינה חשוכה בתוך הנשמה שהיא חלק ממנה וממי שהיא היום.

"בסוף המסדרון" - השיר שחותם את האלבום - זיו מלווה את אביגיל בפסנתר. השיר שמסיים את אלבום/פס־קול ומשאיר טעם של עוד.

לסיכום אלבום יפהייפה שמרגיש כמו פס־קול לסרט נהדר. האלבום יושק בהופעה ראשונה של קובארי בבארבי ביום 12.7.22.

כרטיסים אפשר לרכוש כאן >> 




יום שבת, 11 ביוני 2022

פוסט אורח - מור יורמן

מור יורמן, זמרת יוצרת, מורה לפיתוח קול ועוסקת בניהול ויחסי ציבור לאמנים.
הוציאה עד היום 3 שירים מקוריים, שניים בעברית ואחד באנגלית. הסגנון הוא R&B ו-SOUL והשיר באנגלית בחיבור של העולם הזה עם קצת אינדי פאנק.
עובדת על אלבום בעברית בימים אלה. הנה קצת מההשפעות של מור בפוסט אורח


אקו - מובן מאליו 

שיר כל כך טוב מאלבום כל כך טוב של אמנית כל כך טובה שלדעתי עוד תהפוך את המדינה.

אני לא חושבת שיש מוסיקאי שלא יתחבר לטקסט של השיר הזה. הסבלנות שצריך בתוך המקצוע הזה, לנשום את זה, להגיד תודה על מה שיש, שום דבר לא מובן מאליו.


Lauryn Hill - Doo-Wop

לורין היל היא שילוב של רגש שיכול להמיס אותי וראפ שיכול להעיף אותי. היכולת שלה להיות גם רכה וגם מכסחת עם הקול הלא נגמר הזה, והגוון הכל כך ייחודי שלה.. that thing!


Beyoncé - Sandcastles

נתחיל מזה שביונסה היא אלוהים. יש לי כך כך הרבה השפעות ממנה. כשאני צריכה כוחות והשראה כדי לקום מהספה ולטרוף את העולם - היא תמיד הראשונה שתעלה לי לראש.

אבל דווקא משהו בצד הזה של ביונסה ב-Sandcastles מתוך האלבום Lemonade (שהוא מאסטר פיס בפני עצמו). משהו בשבריריות הזאת והפשטות של רק ווקאל ופסנתר…קסם אמיתי.

 BRKN · Madison Ryann Ward

כמה פעמים כבר יכול לקרות מצב שבו אנחנו שומעים קול ושיר שיכולים לגרום לנו לעצור הכל? לעצום את העיניים ורק להקשיב? ושהעולם כרגע ישאר מאחור. 

הקול של מדיסון שהגעתי אליה ממש במקרה באחד הפלייליסטים שספוטיפיי הציע לי, הוא אחד הקולות הכי יפים ששמעתי בחיים.

השיר הזה הוא שיר של להתרפק על כאב ולחבק אותו. וסלסולי ה- soul R&b שלה….וואו.


Joy Crookes - When You Were Mine

עוד אמנית שהתאהבתי בה בשנה האחרונה. הקול החם הזה. ההפקה. הבראסים שהם אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעולם כולו ובעיקר - התחושה של פעם. ג'וי קרוקס פשוט מעולה.


Adele - One And Only

השיר הזה היה אחד הרפרנסים העיקריים בהפקה של "חלומות גדולים".

אני בנאדם של מילים בגדול. אבל כשזה מגיע לאדל הן קצת נגמרות לי. אי אפשר לכמת את מה שהיא יודעת לעשות ולהכניס לתוך כמה משפטים. צריך פשוט להקשיב לה.



מור יורמן - חלומות גדולים


מור יורמן - צילום: קייט מלניק



יום חמישי, 4 במרץ 2021

פוסט אורח - מיכאל גוטליב

מיכאל גוטליב הוא מלחין, מפיק מוסיקלי, זמר ופסנתרן שפועל בסצינה המקומית בעשור האחרון. מיכאל הסכים לשתף את הבלוג מהן ההשפעות המוזיקאליות שלו

 בתקופה האחרונה, סביב הסינגל החדש, חזרתי הרבה לשיר הזה של ג'סי וואר.

זה שיר מ2020 אבל נשמע לי כאילו הוא מ1988. בשנים האחרונות יש המון חזרה לסאונד של שנות השמונים, אבל מה שהרבה פעמים חסר בשירים האלה הוא החוש המלודי שהיה באייטיז. הרבה פעמים נשענים בעיקר על הסאונד וזה רק חלק מהסיפור. אצלה אני מרגיש שיש את הכל. בלי קשר לשיר הזה – היא יוצרת מעניינת וכיפית במיוחד בעיניי.


 

אם כבר הארדקור אייטיז – דפש מוד היא הלהקה שלי.

התחלתי לנגן בגיל 7, אבל למעשה עד התיכון כל הזמן הפסקתי וחזרתי. מה שבאופן סופי החזיר אותי להתעמק בנגינה היה דווקא המחשב – כשגיליתי את הקיובייס. המורה שלי הכיר לי את דפש מוד והתאהבתי קודם כל בעיבודים שלהם שהעיפו לי את המוח. זה לא היה נשמע לי קשור בכלל למה שאז תפסתי כמוסיקה אלקטרונית שלא כל כך התחברתי אליה (כל מיני שירי דאנס של הניינטיז). פתאום שמעתי שירים אמיתיים ומרגשים, אך יחד עם זאת איזה קור בריטי שהכרתי ואהבתי מדייויד בואי. ובמיוחד אהבתי את הבנייה המיוחדת של העיבודים שלהם – הרבה קווים מלודיים מאוד פשוטים ואפקטיביים שמתחברים באופן מושלם כמו פאזל. וכמובן הקול של דייב גהאן!


 

האמנית הכי מעניינת בעיניי בשנים האחרונות בארץ היא נוגה ארז. כל מה ששמעתי ממנה עד כה היה לא פחות ממושלם, והקליפ הזה בהחלט שייך לקטגוריה הזו גם.


 

קורין אלאל היא אחת ההשראות הכי גדולות שלי. היא גם הפיקה את האלבום הקודם שלי "ביג בן" והיתה לי הזכות להפיק לה שני אלבומים.

 

אם יש מישהי שגרמה לי בכל זאת בסוף לחזור לפסנתר זו טורי איימוס. עוד לפני שהתחלתי אפילו להתעמק בטקסטים שלה (שהם עולם בפני עצמו) – הייתי מהופנט מהעולם העשיר שהיא יוצרת רק מהפסנתר. בחרתי דווקא שיר פחות מוכר שלה, שאני לא מבין איך הוא לא נכנס לאלבום. שלמות.

 

סטיבי וונדר הוא אמן שחזרתי אליו הרבה בימי הסגר. לא רציתי לבחור באחד השירים הגרוביים המדהימים שלו, גם כי זה קשה (יש כל כך הרבה) וגם כי דווקא בשיר הזה יש אופטימיות מדבקת כמו שרק הוא יכול ליצור. לא יכול לחשוב על אמן אחר שהיה שר משפט כמו We lay beneath the stars
Under a lover's tree
 מבלי ליפול לקיטש. יש פה גם את המודולציה הכי מוצדקת אי פעם.


 

עם כל הביקורת (המוצדקת) כלפי ספוטיפיי – אני חייב להודות שגיליתי דרכה המון מוסיקה בשנתיים האחרונות. אחד האמנים החרושים ביותר אצלי, שגיליתי הכי במקרה בתוך איזה daily mix הוא BC Camplight. השיר הזה הדליק אותי במיוחד. משהו בין פרינס לטוקינג הדס פינת טלויז'ן.


 


***

מהרגע שסיים את לימודיו בברקלי קולג' (ארה"ב) הספיק מיכאל גוטליב להוציא שלושה אלבומי סולו, שהאחרון שבהם, "אליבי", יצא בשנה שעברה שניה לפני שהקורונה הגיעה לחיינו, וכלל לחנים מקוריים שלו לשירי משוררות ומשוררים מהעת האחרונה (עדי קיסר, טל ניצן, אלי אליהו ועוד). לצד גוטליב, את אותם שירים ביצעו בין היתר קורין אלאל (לה הוא גם הפיק שני אלבומים), אבי בללי ויוסי צברי.

בנוסף הוא מלחין לתיאטרון (הבימה, הקאמרי) ובוגר תואר שני בקומפוזיציה מהאקדמיה למוסיקה בירושלים.

השבוע שחרר גוטליב סינגל ראשון באנגלית, Pray Tell. מילות השיר נכתבו ע"י המוסיקאית האמריקאית אן דריסקול, קולגה מתקופת ברקלי. השיר הופק ע"י המוסיקאי אייל חי.

בניגוד לסגנון הקלאסי-קברטי של גוטליב המוכר מאלבומיו, הסינגל החדש הופק ברוח אלקטרונית עם קריצה לשנות ה80 ותחילת ה90.

הסינגל החדש של מיכאל גוטליב - Pray Tell


יום שבת, 7 בנובמבר 2020

אמנים מראיינים אמנים - קדחת מראיינים את נקמת הטרקטור

 יהונתן גרוסברג וירין ניסים מלהקת קדחת (שחוגגת 12 שנות פעילות) מראיינים את אבי בללי ואופיר לייבוביץ' מנקמת הטרקטור (שחוגגת 30 שנות פעילות) 

גרוסברג: כנערים הייתם בהופעות "מועדון הרוק הישראלי" של אבא שלי בבית לסין. האם כבר אז היו הרכבים/אמנים מקומיים שהשפיעו על נקמת הטרקטור?

בללי: על נקמת הטרקטור ישירות לא ממש, כי הזמנים וההשפעות עברו בשדותינו, אבל קשה להתכחש לעומק החוויה שחווינו בזמנו, ההתמסרות הרצינות וההתמקדות במוזיקה כאומנות יצירה וביצוע בימתי לא מתפשר, כך שהשפעה מוזיקלית לא אבל ההתייחסות למוזיקה חלל וקהל אני מאמין שכן. זה היה בית-הספר למוזיקה שלנו.
אופיר: הייתי בן 16 ומה שהשפיע עליי בעיקר זה מוסיקת סבנטיז, אבל אפשר להגיד שמבחינת התפתחות מוסיקלית ערבי הרוק בבית לסין עזרו לי המון.


ירין: לאורך השנים רק אתם (אבי ואופיר) נשארתם חברי הלהקה המקוריים. התהליך של להסתנכרן וליצור כימיה עם חברי להקה חדשים היה קל?

בללי: תהליך התחלפות בלהקה היה מאוד איטי, מעין Crossfade במוזיקה, קושי רגשי היה גם היה, מדובר בלהקה שהתבססה על חברות של שנים.

אופיר: אני ובללי מכירים מגיל 15 ומנגנים ביחד משנות העשרים שלנו. התחלופה לא הייתה קשה אבל באיזשהו מקום היא גרמה לשינויים בצבע של הלהקה.

גרוסברג: האם אתם מרגישים שיש לכם מקום לבטא את עצמכם כלהקת רוק גם בשנים האלה כשחלק מהפעילות שלכם כוללת שיתופי פעולה עם פרוייקטים תיאטרליים?

בללי: בשנים האחרונות ההתבטאות האמנותית מתומצתת להופעות וביצועי במה, במקביל היצירה שלנו מנותבות לעשיה קולנועית, תיאטרון ומחול. באופן אישי - בעיקר כל אחד מאיתנו, העשייה בתחומים האלה יוצרת הזדמנויות להתפתחויות מוזיקליות בכל מיני כיוונים מסקרנים.

אופיר: לא יודע למה אתה מתכוון כשאתה אומר רוק כי זאת הגדרה מאוד כללית, אבל אני חושב שבהחלט כן כי זו הסיבה שבחרו בנו בשיתופי הפעולה האלו.

גרוסברג: אתם עושים גם מוסיקה לסרטים. הכיוון בדרך כלל הוא להביא לשם גם את המוטיביים הרוקיסטיים של נקמת הטרקטור?

בללי: מה שעניתי לשאלה הקודמת.

אופיר: נקמת הטרקטור זה משהו שטבוע בתוכי, אבל אני חושב שבעיקר כל ההשראה מגיעה ממוסיקה ששמעתי בנעוריי שלא בהכרח הייתה במיינסטרים.

ירין: בתחילת הדרך - תהליך כתיבת השירים התנהל בצורה כזו שכל אחד מביא רעיונות בנפרד או שהשירים נולדו ממפגשי כתיבה משותפים?

בללי: בראשית הדרך הקטעים נולדו מכתיבה אישית שלי ושל גרין אל תוך מפגשים משותפים של שנינו שהולידה יצירתיות משותפת, בהמשך זה השתנה והכתיבה קיבלה משקל אישי שלי בהתאם לנסיבות שהיו אז ללא קשר למתחים או משהו כזה. פשוט זה השתנה במהלך טבעי.

אופיר: את הרעיונות לרוב השירים הביא בללי אבל יש שירים כמו "שקט" ו"אי" שנכתבו בחזרות של הלהקה.



גרוסברג: באלבום הבכורה יש משהו שמקדים את זמנו - לראשונה להקה שמנגנת מה שנקרא "רוק ישראלי" שהיה דווקא יותר פופולארי בסוף שנות ה-90' ותחילת ה-2000. מה הדבר שבעצם הביא אתכם להיות פורצי דרך בז'אנר ומי השפיע עליכם להגיע לזה?

בללי: יש שרואים בזה פריצת דרך וזה נחמד לשמוע את זה מדי פעם, אבל כמו שהתייחסתי לשאלה הראשונה ההשפעה של ההופעות בבית לסין ניתבו אותנו לעשות מוזיקה שאנחנו מאמינים ומתרגשים ממנה. ההשפעות היו רבות, החוויה שלי משהות ממושכת בברלין ובכלל אירופה בשנת 1985 או 1986 גירו והעירו בי את החיפוש אחר צלילים אותנטיים שקרובים למיקום הגיאוגרפי שלי ואת ההחלטה להשתמש בשפה העברית למרות הקושי והתפישה רבת השנים בשפה האנגלית כברירת מחדל לרוק, איתגר אותי למצוא את הסקס אפיל הרוקי בתוך בשפה העברית.

אופיר: בהרכבים הקודמים שלי ושל בללי שרנו באנגלית דווקא, עד שבללי פגש את יעקב גלעד והוא זה שדחף את העניין אבל אמר שאנחנו צריכים לשיר בעברית.

גרוסברג: יש כיוון לאלבום חדש?

בללי: אלבום חדש לא נראה באופק. הלהקה חוגגת 30 שנות עשייה - אלבומים, מחול, תיאטרון, וקולנוע. במציאות הנוכחית גם להתפרק זו אינפורמציה מיותרת. (;

אופיר: בנתיים לצערי זה לא קורה.

גרוסברג: איזה הרכבים/אמנים בני-זמננו אהובים עלייך?

בללי: בריאן אינו הוא משפיע עיקרי ששרד את ילדותי ונעורי. כך גם לד זפלין ודייוויד בואי. יש משהו אלמותי בהשראה שלהם בכלל ועליי, לשמחתי הגלובליזציה תרמה לא מעט לפריחה ועידכון, כך שגם לא מעט אמנים ישראלים ניחנו ביכולת להשפיע ולעורר השראה. אמנים כמו גלעד כהנא, דודו טסה, דיקלה, Secret Chief ,P.J. Harvey Chkiha Rimitti ,Alva Noto. וגם הרבה מוזיקה כרתית (מהאי כרתים).

אופיר: קצת אין לי זמן לשמוע מוסיקה עכשווית כי אני שקוע בעבודה על מוסיקה לסרטים.

 

גרוסברג: אתה מאמין שמתישהו בשנים הקרובות תהיה שוב תקופת פריחה לרוק המקומי?

בללי: הרוק והמוזיקה בכלל באופן פרדוקסאלי בתקופת שפל כתוצאה מרוויה ושפע. אנחנו בתקופה דרמטית בחיינו שיוצרת חוסרת ודאות לגבי ההשלכות שמתבקשות, מהפיכה מוזיקלית מגיעה מדי פעם, השאלה היא אם המהפכה הבאה תהיה בזמננו.

אופיר: התשובה הצפויה היא לא אבל גם אם היית שואל אותי את זה ב-1985 הייתי אומר לך ככה. אז אולי ייתכן וכן, אף פעם אי אפשר לדעת.

גרוסברג: למרות המצב, מתי תהיה לכם הופעה בעתיד?

בללי: מאמין שיהיו הופעות קטנות בחודשים הקרובים. אף פעם לא באמת חווינו הופעות גדולות כך שההבדל לא כזה גדול, מה שהכרנו, כרגע, לא נראה באופק.

אופיר: הייתה אמורה להיות לנו הופעה כפולה במרכז רינה ולצערי בוטלה בגלל הקורונה.


יום שני, 2 בנובמבר 2020

אמרי כהן - הייאוש תמיד שם (כשאתה זקוק לו)

 אלבום של "מוזיקאי בסוף דרכו"

ככה אמרי כהן כותב בעמוד הבנדקאמפ שלו

ואני אומר

פשוט תקשיבו לזה

זה אלבום של פעם בכמה שנים



יום שבת, 17 באוקטובר 2020

פוסט אורח - יובל גלבוע - יצירה בזמן קורונה - טור עולמי ברשת של The Cameria of Yuval Gilboa

 

יובל גלבוע (The Cameria of Yuval Gilboa) בפוסט אורח שבו הוא מספר על התמודדות בימי קורונה כשאין הופעות וצריך לחשוב מחוץ לקופסה, לרתום את הרשתות החברתיות ולייצר תוכן על מנת להשאיר את הקהל מחובר ליצירה

שמי יובל גלבוע ואני מוזיקאי עצמאי שעובד על צאת אלבום הבכורה עם להקתי The Cameria of Yuval Gilboa.

הקאמריה היא להקה שיוצרת מוזיקת פולק תחת השפעתן ושילובן של מגוון שפות ותרבויות מסביב לגלובוס.

האלבום שלנו שעתיד לצאת בשנה הקרובה כולל בתוכו כלי נשיפה, מקהלות, הרמוניות עשירות וטקסטים מעמיקים על חיפוש ה״בית״ וזהות אישית.



במשך זמן רב עבדנו על צאת האלבום והשקענו את כל מרצנו. כשהגיעה הקורונה לישראל נעצרו כל התוכניות. פתאום, ממצב שהיינו בדך למופע השקה ולאחר צאתם של שני סינגלים, נפסקו ההופעות ויחד איתם פעילות הלהקה. בגלל המצב, נאלצתי לחשוב על פתרון יצירתי שימנף וימשיך את פעילותנו גם בתקופה היסטורית זו. חשוב להבין שלהיות מוזיקאי זה להיות פעיל ולדעת איך לחדש את עצמך כל הזמן, לכן הרגשתי שתקופה זו מביאה איתה אתגר חדש ליצירתיות המתבטא בעיקר ביכולת של אמנים לעמוד בשינויים ולהצליח להתקדם הלאה גם כשהעולם הפיזי עצר.

המשמעות של הדבר מבחינתי הייתה להעביר את פעילותנו באופן זמני לעולם הדיגיטלי ולרשתות החברתיות וככה, יחד עם חברי הלהקה יצרתי את Cameria Virtual Tour- טור וירטואלי בכל רחבי העולם אותו אנחנו מצלמים מתוך סלון ביתי ומשדרים ברשתות החברתיות. כל סשן מוצג במדינה אחרת המשתנה לפי התפאורה והסגנון המוזיקלי. בסשנים אנחנו עושים גרסאות לשירים מוכרים ושירים שלנו יחד עם אורחים ומוזיקאים מיוחדים.

עד כה ביקרנו בצרפת של שנות ה-50, שם ביצענו את הסינגל האחרון שהוצאנו ושמו Sulam Elkayam. חוץ מזה, היינו גם במרוקו ושם עשינו גרסת כיסויי לשיר הנהדר “J’aime” של ריף כהן בסגנון R&B  וגרוב מרוקאי. הלוקיישן האחרון היה ביערות האמזונס, שם שיתפנו פעולה עם הפאנטמיסט בר חדש וביצענו קטע בשם “Quanto Sperro” שכתבתי בהשראת השירAdimues  של המלחין Karl Jenkins, הקטע משלב בתוכו את הכלי Pantam (כלי הקשה מלודי העשוי ממתכת אשר תפס תאוצה גלובלית בשנים האחרונות) המתלווה לשירה הרמונית עשירה וגרוב אפרו-ביט.

בהתחלה היו המון חששות, כי לא ידענו איך הדבר יתקבל בפני המאזינים שהיו רגילים לראות אותנו בלייב, אבל ברגע שהסשנים יצאו (בעמוד האינסטגרם שלנו) הופתענו לגלות את התגובות הנלהבות. כל סשן היה יותר מוצלח מהשני וההייפ שנוצר היה מרהיב לא פחות מפרויקטים אחרים שעשינו עד כה. פתאום הבנתי, שנכון להיום אין דרך מסוימת להנגיש את המוזיקה ושדווקא בתקופות קשות יש הזדמנות לפרוח ולפתח את הדמיון. הסשנים מבחינתי אינן תחליף להופעות אבל הם מעניקים מימד נוסף לצריכה של אמנות ובידור.

מעבר למוזיקה התוכן מעניק מחדש לקהל, אשר נאלץ לשהות בבתים, את תחושת החופש והתקווה שנלקחה ממנו דרך זה דשאנחנו מביאים לו את העולם במלוא הדרתו הישר למסך. אני מקווה שדרך הטור הזה נצליח לעודד את האנשים למצוא את הכוח הפנימי שלהם ואת ההשראה מחדש, כמו שאנחנו מחפשים כשאנחנו יוצרים בתוך גונגל של מציאות חדשה.

מוזמנים להתעדכן כאן:

Social Media


 

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...