יום חמישי, 22 בפברואר 2018

פוסט השפעות אורח - אדם זיו

אדם זיו הנו המייסד והמנכ"ל של רשת הגלידריות היהודית-ערבית "בוזה". ב-2016 הוציא את האלבום "לפחות זה" אותו הפיק ובו ניגן ירמי קפלן חוזר עם סינגל חדש בשם "אפילו קצת יותר" בהפקת ספנסרסו (נגה ארז). הנה המוזיקה שמלווה את אדם בשנים האחרונות:


אדם זיו, צילום: אורית פניני












בראהמס חמישייה לקלרינט בb מינור אני פשוט ממש ממש אוהב קלרינט ואת היצירה הזו בפרט.


Bon iver Holocene 
.בשבילי זה היה מהשירים והאלבומים האלו שאתה שומע והעולם נראה אחרת לגמרי אחרי.



איתי פרל  - הר כנען
גם אני גדלתי בנופים האלו בין הרים ונחל ומדורה, השיר הזה לוחץ על הזכרונות שלי.



keith jarrett- koln concert 

קטע הפסנתר הכי יפה שיש ושהכי השפיע על איך שאני רוצה לנגן על פסנתר, בעיקר החלקים ה״שקטים״ יותר.




Kama Vardi - as gray

כותבת השירים הכי טובה בעולם. השיר הזה הוא כל מה שאני אוהב בשירים ובשירה.



יוני רכטר השיר על הארץ
הרצון לנדוד והרצון להתיישב ולהיות חלק ממשהו הם בהחלט דברים שמעסיקים אותי יחד עם הכאב על הארץ הזו.




אדם זיו - אפילו קצת יותר




יום רביעי, 31 בינואר 2018

עמרי נובל - פוסט אורח

הי אני עמרי נובל, מייסד ומנהיג ההרכב "עמרי נובל והאצילים" המנגנים רוק דרומי ישראלי.
הסינגל חדש שלנו Everybody's Gone, סינגל רביעי מתוך האלבום העתידי השני שלנו "בפנוכו".
במשפט על השיר – קמת בבוקר, הסתכלת סביב והבנת שכולנו משוגעים..מלא גרוב, הרבה גיטרות ובעיקר "גוד טיים!".

את הקליפ עשיתי עם האנימטור היווני Smanos והרעיון הוא להציג את החוויה ומה שקורה בהופעות שלנו אבל באנימציה, כל הקליפ נעשה דרך ממשק Fiverr וזו דרך עבודה יעילה, חסכונית ומגניבה למוזיקאים מודרניים.
אני שומע הרבה מוזיקה מתוקף היותי שדרן רדיו (רדיו סול ורדיו חוף אילת) ובעל תור המלצות (#פרסנובל במגזין בכיון הרוח).
לאורך השנים הטעם שלי התפתח מאוד למגוון של סגנונות, זאנרים וסוגי הפקות, הנייד שלי מלא במוזיקה כמעט מכל סגנון אפשרי, אני יכול ליהנות משיר ים תיכוני וריף גיטרות עצבני באותה מידה.
חשוב לי שלמוזיקה שאני מקשיב, שאלמד ממנה, על הפקה, על הסאונד, ההגשה של האמן וכו', אני מקשיב למה שמרגש אותי, למה שיגרום לי לזוז או לרטוט בלב.
ההשפעות והאמנים שאני אוהב נמצאים מעבר לים, זה קשור בעיקר לסאונד ולהפקה ואני מאוד מנסה ליישם את מה שאוזני שומעות במוזיקה שאני עושה כאן בארץ.


Blackberry Smoke - Six Ways to Sunday

אחד מתחביביי הוא לשוטט בלילה כשאני במיטה ביו טיוב, למצוא דברים מגניבים, אני מאוד אוהב קאנטרי רוק אמריקאי ואת ההרכב הזה גיליתי במקרה ומתוך הופעה שלהם בצפון קרוליינה,    
שעתיים וחצי שהייתי מהופנט למסך מהסאונד האמריקאי הכל כך גרובי, גיטרות מדליקות וגישה של סאות'רן רוק הכי אמתי שיש. טרם הצלחתי לראות אותם בלייב אבל זה יקרה, הם מאוד מצליחים בארצות  הברית ואירופה ונחשבים ללהקת הקאנטרי סאות'רן רוק המצליחה ביותר, בארץ הם פחות מוכרים מלבד השגרירות שהם פתחו אצלי בבית והם מהווים השפעה אדירה למוזיקה שאני עושה.



Imagine Dragon  "BELIVER
אני נמס שאני מקשיב להם, הפקה עשירה עם המון מחשבה על גרוב שבא לידי ביטוי במקצבים שבטיים, לא להקת גיטרות גדולה אבל שירים מלודיים מהפנטים שיצרו את הלהיטים הגדולים  ביותר בשנים האחרונות, לשמחתי במרץ אני אראה אותם בלייב ואני ממש מחכה לזה.



Kings of Lion " "USE SOMEBODY–
אם מאימג'ן דרגון אני נמס אז מקיגנס אוף ליון אני מתמוגג, הגיטרות מהוות בסיס עיקרי למוזיקה והרבה מחשבה על הסאונד שלהן ובכלל על ההפקה, חרשתי אלבומים שלהם בנסיעות ברכב ואני לא מתבייש להגיד שהרבה רעיונות מוזיקליים שאבתי בהשראתם, אני ממש מחכה לראותם בהופעה ועפ"י השמועה בקיץ הבא הם על הבמה ואני בגולדן!



 Guns N Roses
הגדולים מכולם, אהבתי הראשונה והעמוקה ביותר, לשמחתי הקמבק הוא אחד הגדולים בהיסטוריה וההופעה שלהם בארץ הייתה ההופעה הטובה ביותר שראיתי בחיי והייתי הולך שוב ושוב, לא רק בשל הנוסטלגיה אלא כי הם באמת גדולים מהחיים בכל קנה מידה, מי ייתן ואולי אפילו שירים חדשים יצאו, איימן!



   5.עמרי נובל והאצילים Everybody's Gone -



חשוב לי לפרגן לשותפים שלי לדרך שהם משוגעים כל אחד בתחומו, אבי לוי גיטרה חשמלית,   
יניב שטיינברג גיטרה בס, רומן אלקין תופים – אוהב אתכם אחים שלי!



יום רביעי, 27 בדצמבר 2017

פוסט השפעות אורח - דניאל וולף



דניאל וולף, בוגר רימון ויוצר אלקטרוני ותיק, החל את המסע המוזיקלי שלו בגיל הצעיר של 13 במועדוני לילה מקומיים. בגיל 19, בשנת 2000, הוא החל לעבוד כשדר ודיג'יי ברדיו בי יו 99 אף אם. הוא הנחה שתי תוכניות כל שישי ושבת בערב, עם קהל מאזינים של כרבע מיליון לתוכנית, עם סטים שחלשו על ז'אנרים רבים ומגוונים.
וולף חימם את אינפקטד מאשרום, מיניסטרי אוף סאונד, ארמין וואן ביורן, היהודים, ועוד. ב-2005 דניאל הוזמן בפסטיבל פאראלל המפורסם בברזיל, ב-2011 ניגן בפסטיבל הקיץ בירושלים, ובמהלך כל התקופה היה רזידנט באומן 17, טי אל וי, פאצ'ה, אולטרה סאונד, ועוד.
אלבומו הראשון שיראה אור בתחילת 2018 – "Standing In The Sun", מכיל שירים שכתב\הפיק ב-15 השנים האחרונות! 
הנה המוזיקה שהשפיעה עליו:




מועדון הוירוס, גיל 16. הדיגיי מנגן את הטרק הזה באזור 4 וחצי בבוקר. ואני רוקד והולך לאיבוד. המנגינה לא מפסיקה לטפס למעלה.
טסתי יום למחרת לחנות תקליטים וקניתי את האלבום. הסאונד שאותו אני מגדיר כאנדרגראונד, באס מנצח.
וסינטזה שהופכת למלודיה שרוטה.



מהאלבום הזה למדתי לא מעט. הוא ללא ספק הדגים בעיניי איך שני אנשים משחקים בסאונד. והסינטזה, מלודיות והבנה איך להחדיר את המוסיקה לתוך הבטן. והכל מתוך שליטה כמעט אבסולוטית בסאונד .. לא במקרה זה האלבום שהכניס את אינפקטד לכמעט לכל חנות תקליטים בעולם.
 
אין ספק שההפקות של פייט׳לס, היוו השראה, סיסטר בליס היא דוגמא חיה לקלידנית מעולם אחר.
 

האלבום הזה הוא בגדר בית ספר למוסיקאים אלקטרוניים.


מאסטרפיס ששינה הרבה בתפישה  שלי של עד כמה רחוק אפשר לקחת סאונד ולעבד אותו.

החשיבות של מלודיה בנוייה היטב עם שילובי פסנתר , ווייבים קלאסיים.  אחד מהשיעורים החשובים להשראה.


הרבה מהכתיבה שלי הושפעה מטרקים בסגנון הנוכחי, דגש על הטרק המהמם הזה. בניית סספנס והרבה שיעורים שלמדתי מלשמוע את הטרק הזה שוב ושוב.  בזמן עבודתי ברדיו ניגנתי את הטרק הזה פעמים רבות, הוא תמיד היה ב5 האהובה עליי.. הוא בנוי בצורה כמעט מושלמת בעיניי.


טרק שמבחינתי הקדים את זמנו. בכלל האמן הוא מקור השראה מאוד גדול מבחינתי.
 

יום שלישי, 21 בנובמבר 2017

פוסט אורח - איתמר בק - לקראת פסטיבל הבלוז של תל אביב

איתמר בק, אמן ויוצר בלוז בועט בעברית, כתב לבלוג על ההשפעות וההשראה שלו. בקרוב מופיע במסגרת פסטיבל הבלוז של תל אביב

פלוגה בקו- מאיר אריאל


מעבר לכך שלשיר הזה ספציפית יש מטען נוסטלגי עבורי מתקופת הצבא ומזוגיות נושנה, מאיר הוא ההשראה הגדולה ביותר שלי בתחום הכתיבה, ממש אמן של להטוטים והמצאות בשפה העברית.


Room to move- john mayall



ה-קטע שהוביל אותי להחלטה ללמוד מפוחית בלוז, היום אני נגן לא רע, ועדיין מתקשה להבין מה הוא עושה שם בדיוק.


Vic chesnutt- everything I say



את ויק הכיר לי אמן הפולק השדרותי וחברי היקר דרור קסלר שבא לראות אותי מופיע באחת מהופעותי הראשונות
הוא אמר ששווה לי לשמוע וללמוד ממנו. הקליפ המדהים הזה צולם בהופעת סלון (פורמט שאני מאוד אוהב) בערך חודש לפני שויק נפטר.
ויק מורה גדול שלי לפרפורמנס, הגשה ושירה ואמן פנומנלי בעיני.


Chord organ blues- daniel johnston



גאון הפולק הזה הקליט את עצמו בטייפ משרדי מנגן על אורגן צעצוע כלשהו
פשטות- זה מה שעובד מבחינתי.


Earth died screaming- Tom waits



טום וויטס הוא מספר הסיפורים מספר אחת בעיני ובשיר הזה הוא פשוט מצמרר אותי.


מחכה לרכבת- אלברט סופר



את אלברט אני אוהב כי יש לו בלוז מהנשמה, כזה שלא מנסה להיות, הוא פשוט כזה, עופר פריאון גיטריסט ענק לדעתי, ושוב פעם קליפ מהופעת סלון, הפורמט המנצח.

איתמר בק - נכה מחמד



ההופעות הקרובות של איתמר בק:


23/11 לבונטין 7 בפסטיבל הבלוז

25/11 מועדון הג'אז מצפה רמון, בפסטיבל הבלוז


וב30/11 מלווה במפוחית את ירון בן עמי בקפה טיפול בחיפה.
https://www.facebook.com/events/1938720173047442/?ti=cl

יום שלישי, 10 באוקטובר 2017

אמנים מראיינים אמנים - ברק גרוסברג מראיין את ארז לב ארי

אחרי שניגן גיטרה במגוון להקות רוק מקומיות ואף הפיק וניגן בלהקת הפעמונים, יוצא ברק בפרויקט סולו חדש בו הוא מציג ומתאר את המפגש בין הרוקנרול מבית הוריו (בנו של מפיק הרוק המיתולוגי שאול גרוסברג) לבין תהליך החזרה בתשובה בתל אביב. ברק ראיין את ארז לב ארי עבור הבלוג וזה מה שיצא

באיזה גיל התחלת לנגן?
נראה לי שבאיזור גיל עשר.

איזה אמן/להקה הכי השפיעו עלייך?
פינק פלויד היו הראשונים להשפיע אחר כך גם ביטלס כמובן לד זפלין וכל שאר אמני שנות השבעים.

בעבר היית הגיטריסט של מני בגר, איך הרגיש לך המעבר למרכז העניינים עם המוסיקה שלך?
בהתחלה זה היה מפחיד מאד המעבר הזה מהמקום הבטוח והנוח בצד הבמה עם הגיטרה והאפקטים בלי כל מחויבות למשהו חשוף כמו טקסטים שכתבתי שחלקם מאד אישיים. מעבר לזה גם מהצד הטכני של להיות זמר .. זה עוד כלי נגינה שאני עדיין לומד אותו ומתאמן עליו.

איך החזרה בתשובה השפיעה לך על  העשייה המוזיקלית?
היה לי קל יותר לענות על השאלה אלו חזרתי בתשובה, אני בסך הכל יהודי שומר חוק, וודאי בתוך המסגרת הזאת של יהודי שומר חוק הטקסטים שלי הושפעו מטקסטים שבמקורות ונראה לי שגם השפה בשירים באופן כללי.

איך אתה מצליח לשלב את האמנות שלך עם חיי משפחה?
אני לא משלב .. זה משולב כבר מעצמו... חיי המשפחה הם ההשראה העיקרית שלי גם אם שיר כזה או אחר לא מדבר על משפחה או זוגיות. 

ראיתי שיש לך פרויקט חדש במקביל לאלבומי סולו שלך, מה השוני ביניהם?
הפרוייקט החדש נקרא "האורח" שבו בעצם לקחתי שירים של אריס סאן ושירים שמזוהים איתו וכתבתי להם מילים חדשות שלי בעברית.. כרגע אנחנו עובדים על המופע ובהמשך ייצא גם אלבום בע"ה .. סינגל אחד "די לי" כבר יצא לרדיו. בכללי המוסיקה הזאת מוציאה ממני משהו קליל יותר ממה שיוצא באלהומי הסולו שלי באופן טבעי. זה כמו להיות שחקן קצת שמשחק תפקיד .. וזה תפקיד שמח ונעים.

האם היו לך מחשבות בעבר של לעזוב את התחום של המוסיקה? אם כן, מאיזו סיבה?
אני לא בחרתי בתחום הזה . נראה לי שהוא יותר בחר בי ואין לי ממש ידיעות בתחומים אחרים ככה שאין לי ממש ברירה אלא לעשות בזה.

מההיכרות שלנו על הבמה הרגשתי שאתה אדם צנוע ונחמד, האם זה משהו שעבדת עליו, או שתמיד היית כזה, גם בתחילת הדרך?
נראה לי שיותר עבדתי עליך..(-: אני לא כזה צנוע והקרובים אלי יעידו שגם לא תמיד נחמד... אבל אני משתדל.



האם אתה חושב שיש בארץ עתיד לרוק ישראלי? וזה שאנחנו אמני רוק דתיים, לדעתך זה משפיע על קהל היעד שלנו, או שזה אותו קהל יעד שיש לאמני רוק חילוניים?
אני חושב שמוסיקה לא שייכת למגזר או דת אני חושב שיש לה בעיקר הווה לגבי העתיד אני לא יודע .. אם היא מוסיקה שנוגעת בלב אז היא עושה את העבודה שלשמה היא נוצרה.. ואם לא אז לא תעזור לה כיפה או ציצית.

על איזו גיטרה חשמלית היית רוצה לנגן, אם היית לך אפשרות לבחור מכל הגיטרות בעולם?
הייתי רוצא הרבה גיטרות בכללי אני כמו הרבה אחרים נמשך לגיטרות ישנות .. כרגע החלום שלי בנושא הזה זה איזו טלקסטר שנת שישים ומשהו.

אתה מכוון שהמוזיקה שלך תשפיע על אנשים להתחזק או לחזור בתשובה?
אני לא ממש מכוון למען האמת אבל אני תמיד שמח ומסופק כשאני שומע ממאזין ששיר שלי עזר לו בתקופות קשות או בכלל נגע בו וחדר אליו.
זו המטרה הכללית לדעתי של מוסיקה . לפתוח את הלבבות .. עבורי זה לא בהכרח קשור לחזרה קלאסית בתשובה. 

מה חשבת על השיר החדש שלי?
אהבתי את השיר .. הוא מאד הפתיע אותי ומיד אמרתי לעצמי סחטיין ..הבחור גם מוכשר וגם מאד אמיץ... והולך לגמרי עם הרגשות שלו וזה ראוי להערכה בימינו.

מה החלום הגדול במוזיקה שעוד לא הצלחת להגשים?
להצליח לכתוב עוד ועוד שירים ושאני אוהב אותם ... אני לא כותב מספיק ... 

אתה מאמין שמלך המשיח עומד להתגלות?
אני מאד מקווה שכן ובמהרה בימינו אמן



יום חמישי, 20 באפריל 2017

פוסט אורח של להקת פוטומט

המוסיקה של פוטומט משלבת היפ-הופ, Fאנק, Pאנק, רוקנרול ודיסקו, הפקה אלקטרונית עכשווית, מכשירי רטרו אנלוגיים, סימפולים ישנים וכלי נגינה חיים ורועשים.
פוטומט נקראת על שם התמונות הקצרות והלא-תמיד-מחמיאות שהם מצלמים בשירים שלהם, שירים שמספרים סיפורים עירוניים ורגעים פרטיים של צעירים מאוהבים, מאוכזבים, אופוריים, שיכורים, חרמנים ומשועממים.

השנה יצא אלבומה הראשון של פוטומט שנעשה כולו בהפקה עצמאית של הלהקה ומשולבים בו הקלטות ביתיות, קטעים בלייב וסמפולים ארכיונים. לאלבום קראה הלהקה אקסטרה צ'יז והוציאה מהדורה מוגבלת של האלבום בתוך קרטון פיצה לאות ההזדהות העמוקה של פוטומט עם קיטש בכלל ופופ ישראלי בפרט.
הלהקה תשיק את אלבומה הראשון בשבת, 22.4, בלבונטין 7, תל אביב והסכימה לשתף עם הבלוג את ההשפעות שהביאו אותה עד הלום:


אחד הניסיונות היחידים לעשות פופ אלטרנטיבי ישראלי, ואחד הניסיונות היחידים שהצליחו. אפשר עדיין לשמוע את ההיקסמות של תמיר אלברט ואמיר צורף מהאלקטרוניקה של התקופה, ומהדברים שפתאום מותר להגיד (והיום כבר אסור שוב). ג'ינג'יות הן הפנטזיה הישראלית.



כשהשיר הזה היכה, ממזרח לונדון עד המסיבות של סוליקו בתל אביב, היה ברור שההיפ הופ של הניינטיז נגמר סופית. האופנה, הסאונד, הכניסה של מוזיקת מועדונים לא-מערבית, הפוליטיקה (הפשטנית יש לומר, אבל עדיין) כולם בישרו על אטיטוד חדש.



כנראה הבס ליין הכי מגניב ומיוחד אי פעם שבישר את החזרה של הסאונד האלקטרוני להיפ הופ, בשילוב עם שני הפאנקיסטיים הכי בלתי אפשריים של הראפ.



האלבום Dubnobasswithmyheadman של Underworld היה יצירת מופת דיסוטופית מדירת שינה שהרימה זרקור ענק ובוהק על כל הצדדים האפלים של תור הזהב האלקטרוני ותרבות הרייב של הניינטיז. אבל דווקא השיר הזה שיצא אחריו הצליח לתמצת את הקונפליקט הכל כך חזק בין האופורי לאפל, בצורה מדוייקת מאי פעם.



פאלפ היו עוף מוזר בבריט פופ. מבוגרים יותר, בוגרים יותר, מרוחקים, מתוחכמים ומעדיפים דיסקו על פני רוקנרול. בזמן שאואזיס ובלר רבו מי יעשה מחווה יותר משעממת לבריטיש אינווייז'ן של שנות השישים, פאלפ החליטו ללכת עוד אחורה עד לשנות הארבעים, ועשו קליפ שאנחנו צופים בו הזה כל צילומים לקליפ חדש שאנחנו עושים.



כינורות מסונתזים זולים להחריד, מקצב טו סטפ שמעולם לא תפס בשום מקום חוץ מבריטניה, והקול של מייק סקינר - ספק ראפ, ספק שירה, עייף ונבואי, גמלוני ומפוכח, מגדיר מחדש את הארסיות והערסיות הבריטית.



"גם אם יכאב לי אני לא אצרח" היא כנראה השורה הסקסית ביותר שנכתבה אי פעם בעברית, או בכלל.



שיר שהוא ז'אנר בפני עצמו. BPM מוזר שאי אפשר לתקלט, מינימליזם קיצוני, ופלואו רצחני של האחת והיחידה. שיר כל כך מהודק, שהוא כבר מרגיש קדוש.



לפני שביונסה סימפלה אותם, ולפני שהם הוציאו להיטי ענק עם ג'סטין ביבר, מייג'ור לייזר היו הדבר הכי מוזר, צבעוני, קינקי, שבור אבל עדיין רקיד למרות הכל. השיר הזה הוא מופת של מוזרות בעולם שרק הולך ונעשה שמרן יותר מיום ליום.



תהומות של עצב #1



תהומות של עצב #2



כשהשיר הזה יצא אובמה רק התחיל את כהונתו השניה, טראמפ היה מנחה ריאליטי, וקנדריק היה עדיין בחור חמוד עם פלואו קולי וטעם מעולה במוזיקה. אבל הזמנים השתנו וקנדריק הפך מליצן לנביא, ממגניב לזועם. מפתה לשים שיר מאוחר ופוליטי יותר שלו, אבל טוב להיזכר איך הוא תמיד פנה קודם כל פנימה, לאנשים שלו, לעצמו, ולא האשים את העולם בצרותיו - "אני חוטא, שכנראה יחטוא שוב".

אחד של פוטומט:



Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...