יום שישי, 10 במרץ 2017

פוסט אורח בשמת

אחרי שנים של עבודה על אלבום הבכורה, "יוצאת מהקו" (עליו עבדה עם אהובה עוזרי) שיצא לפני שנה, מוציאה בשמת (בשמת טובאל) סינגל חדש בהפקתו של עמיר לב – "השארתי אור". את השיר החדש הפיקה אחרת ממה שהיא רגילה – באופן מינימליסטי, בהקלטה לייב, בלי הרבה טייקים, בהנחייה של לב.
הנה חלק מההשפעות על בשמת

1.  אלבום Revolver  של הביטלס

אחד הדיסקים הראשונים שקניתי היה Revolver של הביטלס.
עם השנים קניתי את שאר האלבומים שלהם ויום אחד גנבו לי את כולם. 
על הדיסק הזה היה לי הכי עצוב.


2. פסקול של הסרט Once

אני אוהבת פסקול של סרטים. לסרט Once יש פסקול נדיר שכתב והלחין גלן הנסרד.
הסרט לא הכי זורם וסוף לא אמריקאי בעליל, אבל יש בו אמת שמאוד אהבתי. היצירה ממקום אמיתי ומתאר את חייו הלא פשוטים של מוזיקאי כאמן רחוב. 
 כשחזרתי הביתה מהקולנוע ישר בדקתי מי הכותב ואפילו קניתי ספר תווים ואקורדים של כל השירים.


3. אתי אנקרי - רואה לך בעיניים - אלבום
כשהייתי בת 5 הייתה לי קלטת של אתי אנקרי "רואה לך בעיניים". הייתי יושבת בחדר ומקשיבה לה בלופ. כמובן שלא הבנתי את הטקסטים, וזה די דכאוני לילדה בת 5 אבל מאוד אהבתי איך שהיא שרה ואת הלחנים - במיוחד בשיר "לך תתרגל איתה". היום אני מבנה שזה אלבום מאוד עצוב ואוהבת אותו אפילו יותר.



4. שלום חנוך - ככה וככה
במשך כמה שנים אחרי הצבא עבדתי בסטארטאפ, שעות מטורפות. ואחרי העבודה הייתי ממשיכה בעיסוקיי המוזיקליים. יום אחד התעוררתי בהבנה שאני במירוץ פסיכי ולא משקיעה מספיק זמן במי שאהבתי. בעודי חושבת על זה השיר הזה התנגן ברדיו. זה הפך לפסקול של התקופה ההיא. השיר הזה ועוד הרבה של שלום חנוך. 


5. Nirvana - Smells like teen spirit 
אחד השירים הראשונים שניגנתי בגיטרה. משם הכל התחיל. זו הייתה התחלה קשה כי הפתיחה מנוגנת באקורדים עם ברה, ולא הצלחתי למתוח את האצבע כמו שצריך על הסריג, אז הייתי יושבת שעות, מחזיקה את האצבע עד שהתרגלתי.



6. דמעות של מלאכים
בכללי שירים שיוני רכטר הלחין מלווים אותי שנים. השיר הזה במיוחד כי שרתי אותו בטקס בפולין וזו הייתה הפעם הראשונה ששרתי מול קהל. הייתי בלחץ היסטרי - מצד אחד פחדתי שישמעו אותי שרה (לפני כן שרתי רק לצמי) ומהצד שני פחדתי שלא ישמעו אותי מספיק כי לא היתה הגברה והקול שלי היה די חלש בסך הכל...


בשמת - השארתי אור

יום ראשון, 29 בינואר 2017

סינגל חדש מתוך אלבום הבכורה של סטפן נסטל

סטפן נסטל הוא אמן אינדי מתל אביב, במקור מבלגיה.

בזכות קול מהדהד ומלא תשוקה, הופעות דינמיות ומוזיקה עוצמתית, סטפן הוא אמן צעיר עולה שיש לשים לב אליו.

המוזיקה והלחן מקוריים, מוזרים ויוצאי דופן. הם מזכירים אמנים כמו בל וסבסטיאן, בשילוב עם קולו העמוק של נסטל, ומילים חודרות בדומה לעבודה של כותבי שירים מכוננים כמו קאט סטיבנס.

למרות גילו הצעיר, המוזיקה של סטפן מפגינה תבונה וכשרון וכבר עושה גלים בקרב הקהל הצעיר שמגיע להופעותיו.  

הסינגל השני מתוך אלבום הבכורה ההולך ומתקרב של סטפן נסטל הוא  Your Presence Dominates, והוא מובא כאן בפניכם.

יום שלישי, 24 בינואר 2017

פוסט אורח של נעה סגל

לאחר יותר מעשור שתרמה נעה סגל את מקצב התופים שלה למגוון רחב מאוד של הרכבים (וביניהם: נוריה, אף על פי כן, טרנטינה, מארש דונדורמה, פוטומט, צד ג', לוטה, התהפכו היוצרות, אנטישפע ויס מא'ם), עוברת נעה סגל לקדמת הבמה עם אלבום בכורה מרגש שעתיד לצאת בקרוב בהפקתו המוזיקלית של יהוא ירון

נעה סגל. צילום: דין אהרוני


טעימה ראשונה מתוכו- "הכל במקומו", שוחררה ממש לאחרונה ומעניקה לנו הצצה לכשרון הייחודי של נעה לתמצת בפשטות יפייפיה סיטואציות וחוויות אישיות.


תהליך העבודה על אלבום הבכורה החל לפני כשלוש שנים כשלחנים החלו לחבור לטקסטים שנכתבו בעקבות שינויים ומגמות בחייה של סגל, התאגדו יחד והעירו את הרצון להביא אותם לאוזניים חדשות.

הינה כמה מההשפעות המוזיקליות שבנו את כל הקסם הזה:

David Bowie - absolute beginners
דייויד בואי היה אחד מאהבותי הראשונות. אני זוכרת שבגיל 8 נתקלתי בוידאו שלו שהיה שייך לאבא של אחד החברים שלי. נדלקתי מיד, ובעיקר כי הוא היה ממש חתיך בעיני. חזרתי הביתה וביקשתי ממהורים שלי לקנות לי את אותה קלטת. עד היום אני גאה באבחנה הדקה והנכונה שלי כילדה. השיר הזה אמנם לא היה חלק מאותה הופעה, אבל הוא אחד השירים האהובים עליי של בואי, ואני מחוברת אליו עכשיו במיוחד, כשאני מתחילה סוג של דרך חדשה כמוזיקאית. יש בזה חשש, הרפתקנות, ובעיקר התרגשות.


Loenard Cohen - Take this longing
עוד אהבה גדולה שלי (ושל רבים רבים) שעזבה את העולם השנה. את לאונרד כהן הכרתי מההורים שלי, והפסקול שלו ליווה המון תקופות ורגעים בחיי. בעיקר רגעים אינטימיים, הרבה רגעים בודדים. בזכות האינטימיות שעוברת בשירים שלו הרגשתי שאני לא לבד, אני עם לאונרד כהן, וזה אחד המקומות הכי נעימים וחמים שאפשר להיות בהם. Take This Longing ועוד כמה שירים של כהן יצרו (או התחברו) אצלי למין תחושה ראשונית וערטיאלית של מה זו אהבה, איך אני רוצה לאהוב, איך אני רוצה להיאהב.


הכבש הששה עשר - איך שיר נולד      
אחד האלבומים ששמעתי הכי הרבה בחיים אני חושבת, גם כילדה כשזה היה עוד בתקליט, וגם מאוחר יותר, כשחזרתי להקשיב לשירים ונדהמתי לגלות כמה אני זוכרת. כל הטקסטים והמנגינות טבועים אצלי עמוק בלב, והענקים שיצרו את האלבום המעולה הזה ממשיכים להוות השראה בשבילי עד היום. איך שיר נולד? זה מתחיל (בין השאר) בלהקשיב לשירים מעולים כאלה בילדות.



pearl jam - daughter
כטינאייג'רית הקשבתי להמון גראנג' ופרל ג'אם היו מהלהקות האהובות עליי. הטקסטים, המלודיות, הקול של אדי וודר והרוקנרול בנגינה העיפו אותי. אלה שירים שהתחברתי אליהם בגיל ההתבגרות ולהרבה מהם אני מתחברת היום מזווית קצת אחרת, ומוצאת בהם עדיין המון עומק. חוץ מזה, אני חושבת שהסגנון שהנגינה שלי הכי מושפעת ממנו הוא הגראנג', ניגנתי עם השירים האלה כל כך הרבה. איזה כיף זה היה.



bjork - joga
כשגיליתי את ביורק (בזכות אחי) היא פתחה בפניי עולם חדש של מוזיקה וסאונד. ביורק הייתה בשבילי מהות החדשנות. אמנית מדהימה שמונעת מסקרנות אמנותית אמיתית, ושלא מפסיקה לחפש, להתפתח ולחדש. מעבר לזה, השירים שלה וההגשה שלה פשוט מעולים. יוגה הוא אחד משירי האהבה היפים, שמתאר את הקסם האוקסימורוני בהתאהבות - תחושת הביטחון והאינטימיות לצד 'מצב החירום' - העוררות, ההתרגשות והפחד לאבד.



billie holiday - don't explain
כמה כאב חוותה האישה הזו בחייה, ואיך היא יודעת להעביר אותו בשירים ובשירה שלה. השיר הזה הוא שיר קשה, על אישה שנבגדת ועדיין רק רוצה את הקירבה של הגבר האהוב שלה. נקודת המבט שלי על דמות הדוברת מהשיר משתנה כל הזמן. היא עלובה? היא חזקה? היא מוותרת על עצמה? היא נאמנה לעצמה כל כך שלא מתחשבת במה יגידו? מה האהבה הזו נותנת לה? נקודת המבט שלי על הזמרת נשארת קבועה - אמנית שיודעת לחשוף את הכאב שלה בצורה כל כך כנה היא אמנית אדירה, היא אישה אדירה.



טיפקס - אל תשכחי לזכור אותי
אלבום גדול, שיר גדול, להקה גדולה. השיר הזה, ובכלל הכתיבה של קובי אוז בשילוב העיבודים וההפקה המוזיקלית היא קיבוץ גלויות במובן הכי טוב שיש. הרגישות של אוז לשפה והשימוש המדויק שלו בניואנסים ובמשלבים שונים מבריק. יחד עם השנינות, ההומור והקריצה, השירים עדיין מרגשים ונוגעים, ומדויקים כל כך.



המכשפות - עד העונג הבא
חלוצות ואמיצות. המכשפות היוו השראה ללהקה הראשונה שניגנתי בה בגיל 16, טריו רוקנרול נשי (נערתי יותר נכון). מהמכשפות למדנו להיות חיות חושך, מפלצות רטובות, שדוני לילה וגם פיות טובות, ובקיצור מה שבא לנו. בלי להתנצל, בלי להגדיר, בלי לדפוק חשבון.


taksim trio - gozum
הרכב טורקי שחבר הכיר לי. המוזיקה שלהם הקסימה אותי לגמרי. כשהקשבתי להם בפעם הראשונה הרגשתי שוב את אותה תחושה של גילוי ושל קסם שהייתי מרגישה לעתים קרובות כנערה בהאזנה למוזיקה חדשה, ולעתים הרבה יותר נדירות כאישה בוגרת. איזו רגישות, איזה דיוק, איזה יופי. בלי טקסט הם יוצרים עולם שלם, סיפורים שלמים, אגדות.



אגו - סינגל בכורה להרכב - מחכים לסטיבי

מחכים לסטיבי הינם טריו רוק סמי פריפריאלי שמתרכז ברוק אורבני - מדברי, ובכתיבה ונגינה של שירים בנושאים חברתיים ואישיים, בעיקר בשלב שבו הם יורדים מהפסים והולכים לעזאזל. ההרכב הוקם משרידיו העשנים של הרכב קודם בערד על ידי שי וגיא, אליהם הצטרף מור אחרי שנפגשו בג'ם סשן מקרי בבלום בר. גיא (סטיבי) שהיה בשרות סדיר באותו הזמן יכל להגיע לחזרות רק אחת לשבועיים, וכך נקבע שם הלהקה.
לאחר זכיה בתחרות להקות בבאר שבע, הוציא ההרכב את הEP 'סירה' יחד עם זיו אונגר, שהיה סולן הלקה באותה תקופה; לאחר עזיבתו החליטה הלהקה לשנות כיוון סגנוני והחלה לעבוד על אלבום קונספט חדש, בשם 'היד על השלט'.




האלבום התגבש מהרפרטואר הקיים של הלהקה, כאשר מתוך כעשרים שירים נבחרו תשעה בשל התאמתם הקונספטואלית, ושיר נוסף שנכתב במהלך ההכנות להקלטת האלבום על מנת להעניק לו את תחושת המסגרת.
האלבום המתאר ערב בחייו של אסקפיסט אשר מותקף על ידי העולמות מהם הוא מנסה לברוח – תחושת הבדידות, השחיתות והארועים בחייו הפרטיים, מנסה להימלט ונאלץ להתמודד לבסוף בשאלה האם להמשיך לברוח או שהגיע הזמן לנסות לצאת לדרך חדשה.
בהקלטת האלבום השתתפו אמנים שונים וחברי להקה בעבר בניהם יהודה קיסר, יוחנן קרסל, שירה רוט וזיו אונגר, והוא הופק על ידי מיקי אביעוז והלהקה עצמה.


הסינגל הראשון, אגו מתאר מאבק כוחות בין צדדים מבוצרים בעמדות עליהם אינם מוכנים לוותר, מלווים בידיעה שהם שותפים לאשמה בכל שלב בהסלמה אבל לא מוכנים לשנות את ההתנהלות שלהם עד לסוף הבלתי נמנע בו הם מאבדים את הדבר עליו נלחמו מלכתחילה.
מור גיא ושי - מחכים לסטיבי

יום ראשון, 25 בדצמבר 2016

פוסט השפעות אורח של עמרי ויטיס

 במהלך ימי הלחימה בקיץ 2014 ,עמרי לא ניגן כלל ולא כתב. עצמת הרגשות שהתפרצו מתוכו ומסביבו לא השאירה מקום להשראה או רצון לעסוק במוזיקה. הימים האלו התאפיינו בתחושות של פחד, כעס, עצב רב על הנופלים ובעיקר חוסר אונים. תחושות שהיו חדשות עבור ויטיס שחזר רק שנים ספורות קודם לכן משהות ארוכה בלונדון ולא ״זכה״ לחוות מקרוב את תקופת הפיגועים הקשים של אמצע שנות ה90 או מלחמת לבנון השניה, מבצע עופרת יצוקה ועמוד ענן.

אפשר לאמר שעמרי הוכה בהלם מעצמת החוויה.

לכן לאחר שנפסקה הלחימה, כשסופסוף לקח את הגיטרה וניגן כמה אקורדים, השיר פשוט התפרץ החוצה וכאילו
נכתב בעצמו. השיר מתאר את כל התחושות האלה מהזווית האישית של עמרי.

הסינגל Waterfall יוצא לרדיו בשתי גרסאות: גרסה חשמלית מתוך הפרוייקט בהפקתו של שלומי אלון וגרסה נוספת, אקוסטית, מתוך אלבום הבכורה של הצמד Strier & Vitis ,אלבום שהוקלט בקיץ 2016.
עמרי ויטיס הוא זמר יוצר, בן קיבוץ דליה שחזר לאחרונה לקיבוצו לאחר למעלה מ20 שנות נדודדים. את מרבית השנים האלו הוא בילה בלונדון שם הופיע והקליט עם הרכבים מקומיים.


אלבומיו של ויטיס זכו להשמעות ברדיו ולביקורות מעולות במדיה הבריטית.

מאז שובו לישראל, ויטיס זכה לשתף פעולה עם אומנים כמו אהוד בנאי, חמי רודנר, יוסי מזרחי, אלון עדר, עומר נצר, שלומי אלון וגיא מר מהדג נחש.

בארץ עמרי הקים את להקת הפעמונים שמבצעת את שיריו בסגנון פוסט גראנג׳ פסיכאדלי בניחוח מקומי.
הפעמונים השיקו ביולי האחרון את אלבום הבכורה שלהם - בסוף היום.

האלבום זכה להשמעות בתחנות הרדיו המובילות ולשבחים בבלוגים ובאתרים כמו עכבר העיר, ynet ועוד.
לקראת ההשקה, הפעמונים התארחו בתוכנית של קוטנר בגל״צ, אצל לאון פלדמן ברדיו קול הקמפוס, טל ארגמן
ב88FM ,מנשה סעד ברדיו ירושלים ועוד. במסגרת קמפיין ההשקה הפעמונים הופיעו בפסטיבל יערות מנשה, בבארבי בתל אביב עם איפה הילד, בירושלים, באר שבע, בחיפה ובקיבוצים שונים.

בהשקת האלבום, הפעמונים אירחו את אבי בללי מנקמת הטקטור בתיאטרון תמונע בתל אביב.

בנוסף לפעמונים, לפני כשנה חבר ויטיס לגיטריסט גיא סטריער, איתו הקים את צמד האינדי פולק האקוסטי -
Strier & Vitis .

הצמד כבר הספיק לשתף פעולה עם להקת האנג׳לסי - Angelcy The ,רועי דהן, דני גלבוע ומוזיקאים בולטים אחרים בסצינת הפולק המקומית.

בקיץ האחרון, גיא ועמרי הקליטו את אלבומם הראשון. השירים באלבום נכתבו על ידי עמרי בעיבוד משותף עם גיא.

לאחר סיום ההקלטות ויטיס וסטריער יצאו לסיבוב הופעות אינטנסיבי בגרמניה. 12 הופעות ב 8 ימים!!
הטור זכה להצלחה גדולה ובקיץ 2017 הצמד מתוכנן לשוב להופעות נוספות בפסטיבלים באירופה.
כאמור, לצד הלהקות השונות, ויטיס הקליט בשנה האחרונה פרוייקט סולו בהפקתו של שלומי אלון מהדג נחש.

הנה חלק מהמוזיקה שהשפיעה על יצירותיו של ויטיס:


1. Built To Spill - Perfect From Now On

אני זוכר בבירור איך התישבתי בקורסה בבית של חבר טוב שלי, הנחתי את האוזניות על האוזניים וצללתי אל תוך צליליו המתוקים של האלבום הקסום הזה. זה היה באמצע שנות ה90. הצלילה הזאת נמשכה למעלה משנה שבה כמעט לא יכולתי להאזין לשום דבר אחר. רק האלבום הזה בלופים יום אחרי יום.



     2. Screaming Trees - Dust

יש מצב שבלי ה Screaming Trees הייתי תקוע עם Built To Spill עד היום. הקול של הסולן Mark Langen נשמע לי מוזר בהתחלה אבל לאט לאט הוא הפך להיות הזמר האהוב עלי ביותר. אבא רוחני ומורה דרך שמלווה אותי עד היום. מהזמרים הבודדים שאני מכיר שמסוגלים לגרום למוזיקה לשנות מצב צבירה. הייתי בלא מעט הופעות שלו בארץ ובחו״ל ולמזלי יצא לי גם לפגוש אותו פנים אל פנים. 



3. Radio Head - The Bends

האלבום הראשון שפגע לי בבטן הרכה והצמיד אותי חזק אל הקיר כשעברתי לחיות בלונדון ב1996. Radio Head עדיין לא היו ממש מוכרים אז. קולו של הסולן Thom York ליטף וריסק אותי לרסיסים בו זמנית. לקח לי הרבה זמן להתאושש.



4. Arcade Fire - Reflector
אחת הלהקות היצירתיות והעצמתיות של העשור האחרון. 



5. CSNY - So Far

 Neil Young הוא כנראה ה Singer & Song Writer האהוב עלי ביותר. לאחרונה ממש התאהבתי בו מחדש. הוא ניגן כסולן ועם לא מעט להקות אבל Crosby Stills & Nash מוציאים ממנו את המיטב ומגיעים איתו לגבהים ואיכויות מסוג אחר.



6. Nirvana - Never Mind 

הפעם הראשונה והאחרונה שבה נפגשתי עם Kurt Cobain היתה בחדר חזרות בו ניגנתי עם הלהקה שלי April בלונדון. Kurt עבר ליד החדר ונעצר להקשיב. זה נתן לי תחושה ברורה שאני בכיוון הנכון מבחינה מוזיקלית. העובדה שכל זה קרה בחלום באחד הלילות הצבעוניים של שנות ה90, לא ממש הפריעה לממשות של התחושה הזאת. 



7. Rachmaninov - Piano Concerto No. 3
  
התחברתי למוזיקה קלאסית בגיל מאוחר יחסית אבל כשזה קרה היא נכנסה לי עמוק לתוך הנשמה והיו תקופות שלא יכולתי להקשיב לשום דבר אחר. העומק והעצב שרחמנינוב מבטא בלחנים שלו הופך אותו למלחין האהוב עלי ביותר.למרות שאנחנו חיים בעולמות מוזיקליים שונים מאוד, אני יכול לומר בזהירות ובלי להתיימר, שהוא השפיע במובן מסויים על הכתיבה שלי.



8. Bob Dylan - Desire

לצערי לא ניתן למצוא את האלבום הזה ביוטיוב אז בחרתי קישור לשיר שלו מאלבום אחר בביצוע בהופעה מלכותית עם הלהקה (The Band) וכוכבים גדולים אחרים מהתקופה.
על בוב דילן אין ממש צורך להרחיב את הדיבור. Desire הוא האלבום שלו שאני הכי אוהב (מבין אלו שאני מכיר (-: ).


9. Van Morrison - Astral Weeks
ספק אלבום ספק חלום.



10. The Beatles - Abbey Road 

לצערי לא ניתן למצוא את האלבום הזה ביוטיוב (כמו את שאר האלבומים משל הלהקה), אז בחרתי שיר שאני מאוד אוהב מאלבום אחר. Abbey Road הוא אחד האלבומים היחידים שמלווים אותי מילדותי ועד היום. הוא אולי התקליט הראשון שקניתי. למזלי יצא לי גם להקליט באולפן המפורסם הזה כשגרתי בלונדון ואפילו ראיתי את פול מקרטני אוכל שם ארוחת צהרים במזנון של האולפן. 


1.       
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...