יום ראשון, 25 בדצמבר 2016

פוסט השפעות אורח של עמרי ויטיס

 במהלך ימי הלחימה בקיץ 2014 ,עמרי לא ניגן כלל ולא כתב. עצמת הרגשות שהתפרצו מתוכו ומסביבו לא השאירה מקום להשראה או רצון לעסוק במוזיקה. הימים האלו התאפיינו בתחושות של פחד, כעס, עצב רב על הנופלים ובעיקר חוסר אונים. תחושות שהיו חדשות עבור ויטיס שחזר רק שנים ספורות קודם לכן משהות ארוכה בלונדון ולא ״זכה״ לחוות מקרוב את תקופת הפיגועים הקשים של אמצע שנות ה90 או מלחמת לבנון השניה, מבצע עופרת יצוקה ועמוד ענן.

אפשר לאמר שעמרי הוכה בהלם מעצמת החוויה.

לכן לאחר שנפסקה הלחימה, כשסופסוף לקח את הגיטרה וניגן כמה אקורדים, השיר פשוט התפרץ החוצה וכאילו
נכתב בעצמו. השיר מתאר את כל התחושות האלה מהזווית האישית של עמרי.

הסינגל Waterfall יוצא לרדיו בשתי גרסאות: גרסה חשמלית מתוך הפרוייקט בהפקתו של שלומי אלון וגרסה נוספת, אקוסטית, מתוך אלבום הבכורה של הצמד Strier & Vitis ,אלבום שהוקלט בקיץ 2016.
עמרי ויטיס הוא זמר יוצר, בן קיבוץ דליה שחזר לאחרונה לקיבוצו לאחר למעלה מ20 שנות נדודדים. את מרבית השנים האלו הוא בילה בלונדון שם הופיע והקליט עם הרכבים מקומיים.


אלבומיו של ויטיס זכו להשמעות ברדיו ולביקורות מעולות במדיה הבריטית.

מאז שובו לישראל, ויטיס זכה לשתף פעולה עם אומנים כמו אהוד בנאי, חמי רודנר, יוסי מזרחי, אלון עדר, עומר נצר, שלומי אלון וגיא מר מהדג נחש.

בארץ עמרי הקים את להקת הפעמונים שמבצעת את שיריו בסגנון פוסט גראנג׳ פסיכאדלי בניחוח מקומי.
הפעמונים השיקו ביולי האחרון את אלבום הבכורה שלהם - בסוף היום.

האלבום זכה להשמעות בתחנות הרדיו המובילות ולשבחים בבלוגים ובאתרים כמו עכבר העיר, ynet ועוד.
לקראת ההשקה, הפעמונים התארחו בתוכנית של קוטנר בגל״צ, אצל לאון פלדמן ברדיו קול הקמפוס, טל ארגמן
ב88FM ,מנשה סעד ברדיו ירושלים ועוד. במסגרת קמפיין ההשקה הפעמונים הופיעו בפסטיבל יערות מנשה, בבארבי בתל אביב עם איפה הילד, בירושלים, באר שבע, בחיפה ובקיבוצים שונים.

בהשקת האלבום, הפעמונים אירחו את אבי בללי מנקמת הטקטור בתיאטרון תמונע בתל אביב.

בנוסף לפעמונים, לפני כשנה חבר ויטיס לגיטריסט גיא סטריער, איתו הקים את צמד האינדי פולק האקוסטי -
Strier & Vitis .

הצמד כבר הספיק לשתף פעולה עם להקת האנג׳לסי - Angelcy The ,רועי דהן, דני גלבוע ומוזיקאים בולטים אחרים בסצינת הפולק המקומית.

בקיץ האחרון, גיא ועמרי הקליטו את אלבומם הראשון. השירים באלבום נכתבו על ידי עמרי בעיבוד משותף עם גיא.

לאחר סיום ההקלטות ויטיס וסטריער יצאו לסיבוב הופעות אינטנסיבי בגרמניה. 12 הופעות ב 8 ימים!!
הטור זכה להצלחה גדולה ובקיץ 2017 הצמד מתוכנן לשוב להופעות נוספות בפסטיבלים באירופה.
כאמור, לצד הלהקות השונות, ויטיס הקליט בשנה האחרונה פרוייקט סולו בהפקתו של שלומי אלון מהדג נחש.

הנה חלק מהמוזיקה שהשפיעה על יצירותיו של ויטיס:


1. Built To Spill - Perfect From Now On

אני זוכר בבירור איך התישבתי בקורסה בבית של חבר טוב שלי, הנחתי את האוזניות על האוזניים וצללתי אל תוך צליליו המתוקים של האלבום הקסום הזה. זה היה באמצע שנות ה90. הצלילה הזאת נמשכה למעלה משנה שבה כמעט לא יכולתי להאזין לשום דבר אחר. רק האלבום הזה בלופים יום אחרי יום.



     2. Screaming Trees - Dust

יש מצב שבלי ה Screaming Trees הייתי תקוע עם Built To Spill עד היום. הקול של הסולן Mark Langen נשמע לי מוזר בהתחלה אבל לאט לאט הוא הפך להיות הזמר האהוב עלי ביותר. אבא רוחני ומורה דרך שמלווה אותי עד היום. מהזמרים הבודדים שאני מכיר שמסוגלים לגרום למוזיקה לשנות מצב צבירה. הייתי בלא מעט הופעות שלו בארץ ובחו״ל ולמזלי יצא לי גם לפגוש אותו פנים אל פנים. 



3. Radio Head - The Bends

האלבום הראשון שפגע לי בבטן הרכה והצמיד אותי חזק אל הקיר כשעברתי לחיות בלונדון ב1996. Radio Head עדיין לא היו ממש מוכרים אז. קולו של הסולן Thom York ליטף וריסק אותי לרסיסים בו זמנית. לקח לי הרבה זמן להתאושש.



4. Arcade Fire - Reflector
אחת הלהקות היצירתיות והעצמתיות של העשור האחרון. 



5. CSNY - So Far

 Neil Young הוא כנראה ה Singer & Song Writer האהוב עלי ביותר. לאחרונה ממש התאהבתי בו מחדש. הוא ניגן כסולן ועם לא מעט להקות אבל Crosby Stills & Nash מוציאים ממנו את המיטב ומגיעים איתו לגבהים ואיכויות מסוג אחר.



6. Nirvana - Never Mind 

הפעם הראשונה והאחרונה שבה נפגשתי עם Kurt Cobain היתה בחדר חזרות בו ניגנתי עם הלהקה שלי April בלונדון. Kurt עבר ליד החדר ונעצר להקשיב. זה נתן לי תחושה ברורה שאני בכיוון הנכון מבחינה מוזיקלית. העובדה שכל זה קרה בחלום באחד הלילות הצבעוניים של שנות ה90, לא ממש הפריעה לממשות של התחושה הזאת. 



7. Rachmaninov - Piano Concerto No. 3
  
התחברתי למוזיקה קלאסית בגיל מאוחר יחסית אבל כשזה קרה היא נכנסה לי עמוק לתוך הנשמה והיו תקופות שלא יכולתי להקשיב לשום דבר אחר. העומק והעצב שרחמנינוב מבטא בלחנים שלו הופך אותו למלחין האהוב עלי ביותר.למרות שאנחנו חיים בעולמות מוזיקליים שונים מאוד, אני יכול לומר בזהירות ובלי להתיימר, שהוא השפיע במובן מסויים על הכתיבה שלי.



8. Bob Dylan - Desire

לצערי לא ניתן למצוא את האלבום הזה ביוטיוב אז בחרתי קישור לשיר שלו מאלבום אחר בביצוע בהופעה מלכותית עם הלהקה (The Band) וכוכבים גדולים אחרים מהתקופה.
על בוב דילן אין ממש צורך להרחיב את הדיבור. Desire הוא האלבום שלו שאני הכי אוהב (מבין אלו שאני מכיר (-: ).


9. Van Morrison - Astral Weeks
ספק אלבום ספק חלום.



10. The Beatles - Abbey Road 

לצערי לא ניתן למצוא את האלבום הזה ביוטיוב (כמו את שאר האלבומים משל הלהקה), אז בחרתי שיר שאני מאוד אוהב מאלבום אחר. Abbey Road הוא אחד האלבומים היחידים שמלווים אותי מילדותי ועד היום. הוא אולי התקליט הראשון שקניתי. למזלי יצא לי גם להקליט באולפן המפורסם הזה כשגרתי בלונדון ואפילו ראיתי את פול מקרטני אוכל שם ארוחת צהרים במזנון של האולפן. 


1.       

פוסט אורח - המוזיקה שהשפיעה על אמנון בן ש"ך

אמנון בן-ש"ך, בן 33 מתל אביב, מנגן יוצר ושר מגיל צעיר, עוסק במוסיקה וברפואה אלטרנטיבית. בן-ש"ך למד במגמת מוסיקה בבליך, ושירת בלהקת פיקוד מרכז. לאחר עשור של הופעות והקלטות למיניהן, הוא מוציא את אלבום הבכורה שלו. אמנון כותב על אהבה וטבע ובסגנון רוק-פופ 


 

1.      SONGS - LEONARD COHEN
אוסף של אמן שאני מאוד מעריך שגיליתי לאחר שירותי בצבא בעת שהותי בצפון .
אהבתי מאוד את המילים וקולו החם והמלטף של לאונרד כהן .
את הסיפורים התנכיים השזורים בשיריי האהבה שלו , ואת הדיבור הבלתי פוסק שלו עם אלוהים.
אחד האמנים הגדולים של תקופתנו לטעמי , שלצערנו הלך לעולמו לאחרונה.

2.      תיסלם - אוסף
הדיסק (למעשה הקלטת) הראשונה של להקת רוק ששמעתי בחיי מאז תקופת שירי הילדים.
אני זוכר את עצמי כילד בן 9 שחולק חדר עם אחיו הגדול ושנינו משננים  את המילים פרצופה של המדינה , חצבים פורחים וכו' כאילו מצאנו אוצר גדול.
אהבתי את הספונטניות את הקלילות את החיבור בין הנגנים ואת המסר הפוליטי בשיר "פרצופה של המדינה"  שלצערי אקטואלי גם היום.

3.      abbey rode  - ביטלס
אלבום המופת של הלהקה האהובה עלי מראשית נעורי ועד היום , את הדיסק גיליתי בעת טיול משפחתי ביוון והתאהבתי בו.
4 המופלאים שמה כבר לא נאמר עליהם באלבום האחרון שהקליטו וכמובן השיר BECAUSE  האגדי והמשפט הנוגה מתוכו:
..." בגלל שהשמיים הם כחולים זה גורם לי לבכות"...
אהבתי את השירים, את המלודיות , החיבור בין השירים ותחושת הריחוף שבדיסק.

4.      Mercury Rev deserters songs
עוד דיסק שגיליתי בתקופת נעורי , פשוט דיסק יפה שאהבתי את הנוגות שבו, המיוחדות שבו והקול האותנטי של הסולן.
דיסק סתווי ונהדר , השיר האהוב עלי ממנו tonight it shows שמספר על חברות ומפגש בין שני אנשים שהיתה פעם והגעגוע אליה.
"The way you were long before you were walking silver war"…...

5.      העולם אבד מזמן - ועדת חריגים
דיסק שיצא בשנים האחרונות שמצאתי את עצמי שומע שוב ושוב, הפעם הראשונה שהרגשתי פחד בשמיעת אלבום אחרי DARK SIDE OF THE MOON והדיסקים הראשונים של אביב גפן. פחד מהסוג שמעורר אותך, אהבתי את המילים את הנגינה והסאונד ואת שירתו המיוחדת של יובל הרינג.
מהאודיסאה המצמררת על העלמות תל אביב, חזון שבתקופתנו הגרעינית יכול עוד להתקיים עד ללהיט העולם אבד מזמן שאם כבר הוא אבד אז להתאהב זה בסדר...

6.      אמן השכנוע העצמי - יהוא ירון
דיסק מצוין, של אמן שאני מאוד מעריך והפיק מוזיקלית את הדיסק האחרון שלי, אהבתי את הנועזות של הטקסטים והעיבודים, דיסק שאני אוהב לשמוע שיש לי בלאגן בראש ואז אני נרגע.
יהוא לוקח אותך למחוזותיו הריגשיים, דרך "מעורת הנחשים" ועד ל"אהובתי אמת צרופה". שמדבר ספק לאהובתו וספק לרעיון כלשהו או לאומנותו.

7.      Closing time - tom wiats
אלבום חם ורומנטי של אמן חשוב וטוב, את הדיסק שמעתי לראשונה לפני מספר שנים, אהבתי את הכתיבה הישירה, את הפסנתר החצי מקורטע וקולו ההמרגש של טום ווטס.
לטעמי יש תחושה בשיר הראשון 55, תחושה של התעלות רוחנית והתעוררות כשהוא אומר filling so holy gad know I was filling live

8.      טל גורדון  - לפני שהשמש עולה
האלבום הלפני אחרון של טל גורדון, דיסק חם ואקוסטי של היוצרת המוכשרת שהיא גם מורה, השירים האהובים עלי מתוך הדיסק הם: "עורבים", "עוד מעט" ומובן הקלסיקה "הכעס" בביצוע אקוסטי וחם.
טל גורדון בקולה הצרוד והעמוק בשילוב עם כתיבה נכונה ונוגעת מרגשת ומעניינת מתמיד.

9.      Amazing - Bud Powell
הפסנתרן הביבופ האהוב עלי, שדרכו ולאחר האזנה לדיסק הזה התחלתי את דרכי כפסנתרן ג'אז, בעודי לומד בתקופה התיכון, אצל המורה עמית גולן ז"ל, אהבתי את הקלילות, המהירות והטכניקה ואת הסגנון שאני כל כך מתחבר אליו.
סולויים מתוך הדיסק שהייתי מוציא במשך שעות ואחר כך מנגן יחד עם הדיסק כדי לקבל את ה "fill"  של Bud

10.  גלן גולד מנגן באך
הפסנתרן הקנדי המחונן, בביצועים מיוחדים ומרגיעים של המלחין הקלאסי האהוב עלי יוהן סבסטיאן באך, דיסק שהייתי שומע באוטו ונרגע ומתענג על נגינתו המדוייקת של גלן.
למרות שקלאסי זה לא התחום שלי ואופרות לפעמים משעממות אותי, יש משהו בבאך שכל כך מדוייק ומעניין ומפרה אות הדימיון.



יום שני, 5 בדצמבר 2016

נפתלי קון - השמעת בכורה לסינגל "לקום ולעזוב" לקראת אלבום שלישי

 נפתלי קון נולד וגדל בשכונת שלום בנצרת עילית. העתיד לבני שכונת המצוקה לא היה ברור, אך דרכו של קון התבהרה בזכות המוזיקה. כבר בגיל 9 הוא כתב וביצע את השיר הראשון שלו,  שזיכה אותו במקום הראשון בתחרות כשרונות צעירים. מאותו רגע היה לו ברור שאלו הם חייו.
במהלך ילדותו הוא הופיע ברחבי הארץ והעולם עם להקת "אורות השכונה" של הסוכנות היהודית.
לאחר מכן הפך לשדר רדיו – ברדיו דן, קול רגע, רדיו אמצע הדרך, 88FM, רדיו תל-אביב ועוד.    
 כל אותה עת המשיך לכתוב ולהלחין וכמה משיריו הפכו ללהיטים " כ"לילה לבן" בביצועו של עידן יניב .

אהבתו לחיות הביאה אותו לגייס כשלושים מצמרת אמני המוסיקה הישראלית (ארכדי דוכין, גידי גוב, שלומי שבת, בית הבובות, דניאל סלומון, קורין אלאל ועוד ועוד)  ולהפיק קליפ לשיר שלו –"ורק שלא נשכח". ההכנסות מהשיר והקליפ נתרמו לעמותת תנו לחיות לחיות – לרכישת אמבולנס לחיות.


האלבום הראשון שלו, "תקוות אחרונות", הופק על ידי משה לוי וזכה לביקורות מצוינות.
אלבומו השני, "דרך מן הכפור", בהפקתו של עופר מאירי, זכה גם הוא להצלחה בביקורות. הקליפ לסינגל הראשון מתוך האלבום, "כמו שלכת", זכה בקליפ השנה בתחרות סרטי האנימציה אסיף 2014 (וחביב הקהל).
באלבום  כתב קון על ילדותו בנצרת עילית, למשל בשיר "השכונה הזאת".

הסינגל החדש של קון מתוך אלבומו ההולך ומתקרב הוא "לקום ולעזוב" – כאן חבר נפתלי לגיא מנטש ויהל דורון והתוצאה – עיבוד מרגש לשיר המוגש מנקודת מבט נשית – "בסוף יהיה לך טוב – לקום ולעזוב"..

הופעה קרובה: יום חמישי ה-8 לדצמבר בפאפאיתו, דרך שלמה 29 , תל-אביב (פתיחת דלתות 20.30) עם אורחות מיוחדות: מיכל שפירא, מוריה אור, מיטל מיכאלי והילה בן טובים! 





יום ראשון, 4 בדצמבר 2016

פוסט אורח - נטע ויסמן

חודשים ספורים אחרי צאת האלבום המשובח Heroes in a Tale שזכה לביקורות מצוינות, ובו שיתף פעולה עם סולנית ג'יין בורדו דורון טלמון, NETA משחרר סינגל חדש.

נטע ויסמן. צילום: רועי שוחט


Am I Normal הוא קאבר להרכב הפופ האמריקאי-בריטי Eye To Eye. NETA (שם הבמה של הגיטריסט והמפיק נטע ויסמן) נחשף לשיר לראשונה בשנת 1980, כאשר נחת עם שותפו ליצירה באותה תקופה, ברי סחרוף, לסיבוב הופעות באירופה (ויסמן ניגן במשך שנים באירופה עם פורטיס וסחרוף, וכן השתתף בתקליט המיתולוגי "פלונטר" לפני שחזר ארצה אל במת הפינגווין המיתולוגית). במשך שנים חיכה להזדמנות להפיק גרסה משלו לשיר של ההרכב האלמוני המדובר. גרסה כזו אכן הוקלטה בשנת 86 אך נגנזה יחד עם כל האלבום של נטע


כשהייתי בן 7  הלכתי לחבר כיתה ואצל שכנו ,שהיה  גדול מאיתנו בשנה ,שמעתי פעם ראשונה את  סרגנט פפר של הביטלס. השיר עצמו היה כל כך שונה ממה שהקשבתי ושמעתי עד עז ...איזו עוצמה .איזה סאונד של גיטרות שמשך את אוזני על אף שלא ניגנתי ולא חשבתי אפילו עדיין על אופציית נגינה ,איזו  שירה. בקיצור כל מה שלמדתי מאוחר יותר בחיי להגדיר כמוסיקה עם "בייצים".



מעולם לא הייתי חסיד של ה"סטונס"  אבל כששמעתי את "Satisfaction" את ריף הגיטרה  של "קיט ריצרד"  ואת "הצטרפות" הלהקה ובכלל את השיר ,עף לי המוח.  הייתי בן 8 ובקשתי  מהורי  לקנות לי תופים. אני לא חושב שב 1965 היה בישראל של אז ילד בן 8 שקנו לו מערכת תופים...לצערי גם לי לא. בכל אופן מאז בכל חתונה או אירוע שהופיעה בו "להקה" הייתי מתיישב מול המתופף ולא זז עד שהיו צריכים לגרור אותי.



בכתה ד כבר הייתי פריק של מוסיקה "לועזית" ,כפי שכונתה אז מוסיקה שהמילים שלה לא היו בעברית. הייתי מקשיב בכל הזדמנות לרדיו ומחכה בכיליון עיניים ליום שבו יושמע מצעד הפזמונים הלועזי השבועי . היה לי כבר אוסף תקליטים מכובד וכל מי שנסע לחו"ל היה חייב להביא לי משהו. במבט לאחור אני יכול לומר בוודאות שכתבו אז שירים מדהימים ,הרמוניות נפלאות והכל היה חדש וטרי...בין אינספור הלהקות הבריטיות  המגניבות היו ה"הוליס" שהשיר הענק שלהם  "He is not heavy is my brother"  הגיע לראש המצעדים בעולם וגרם לי להאזין בצורה שונה להרמוניות קוליות מופלאות ...על אף שלא ניגנתי עדיין ולא הבנתי דבר בתיאוריה מוסיקאלית כבר אז הוקסמתי מהמהלך ההרמוני ומהשירה במעבר בין ה"Part C" והבית השלישי. הבנתי בחושיי הבוסריים שזה מופלא. (תאזינו לקטע הספציפי מ 1:55   ..) 




באחד הימים הנהדרים שאמי הרשתה לי להיות חולה ולא ללכת לבית הספר ,התכוננתי ליום של כייף, הכנתי במטבח צלחת עם פרוסות עוגה ומלא שוקולד וחטיפי קוקוס ורודים של פעם..תמיד אהבתי ליהנות בו זמנית מכמה שיותר חושים. אבל אז הייתי עדיין "חזיר סולידי בהתהוות". לקחתי את ה"טובין" לחדרי ,נשכבתי על המיטה ,פתחתי את הרדיו ושמעתי את השיר החדש שהושמע. אחרי מספר דקות הבנתי שאני בהלם.  איזו נגינה? איזה גיטריסט ? איזה מתופף ? איזה סאונד? והכי חשוב , איזה שיר ??? תחילתה של מהפיכה מוסיקלית . ""Deep Purpleעם השיר  "Hush"



אני בן 12 או 13 מנסה להתלבש ולהראות כמו האלילים שלי. זה לא פשוט כי בבית הספר יש תלבושת אחידה ומקפידים שלבנים יהיה שיער קצר. אני איכשהו מצליח קצת לעבוד עליהם  ושאול טבת , חברי  הקרוב שאביו ,"סבי" (שבתאי) ז"ל ואמו, אורה, היו מביאים לו תקליטים תוצרת חוץ שלא יצאו אפילו במהדורה מקומית וגרמו לכך שנהיה "מעודכנים" במוסיקה העולמית , מחליטים שנסיים כיתה ח נלך לתיכון חדש כי שם אין תלבושת אחידה ומותר לגדל שיער כך שנוכל להיראות כמו שרצינו. בין התקליטים שהוא קיבל היה תקליט של ה "Cream" ובו פעם ראשונה נחשפתי לנגינתו  המופלאה של "אריק קלפטון ". השיר "Sunshine of your love "  הפך להמנון והיה  לו, לדעתי, חלק נכבד בהחלטתי להרים ידיים מהניסיון לשכנע את הורי לקנות לי תופים ולעבור ולנסות ללמוד לנגן על משהו יותר צנוע ,גיטרה חשמלית  אבל עדיין שיראה "קול" ועם הרבה שיק.



באותה תקופה יוצא תקליט אדיר אחר  "Jimi Hendrix Exsperienc" עם הביצוע המפורסם ביותר לשיר "Hey Joe ". הנדריקס פשוט צנח לי מעולם אחר. התופעה ש"כונתה" הנדריקס הייתה כל מה שרצינו . לשים זין על העולם ועל הממסד. הנגינה שלו היתה שונה מכל מה ששמעתי עד אז ,פרועה,ללא גבולות מוכרים, מלודית וסקסית, נו מה אפשר כבר לומר על הנדריקס שלא נאמר? התחלתי לשכנע את אבי שאני רוצה  גיטרה חשמלית.



1972 אני בן 15 וחצי ,מנגן גיטרה לא רע בשביל שנה וחצי. חברי, רמי פורטיס ואני רוקמים חלומות ...הלהקות הכי פופולאריות בעולם הן "דיפ פרפל" ו"לד זפלין " גם אנחנו דלוקים עליהן  . בוקר אחד פורטיס מתקשר אלי ואומר לי להגיע אליו דחוף כי אבא שלו ז"ל הגיע מחו"ל והביא לו את החדש של "דיפ פרפל" שנקרא "Machine Head" . תוך דקות אני אצלו ובחרדת קודש הוא מניח את המחט על הפטיפון מונו-מזוודה שלו .. לא אגזים אם אומר שעפנו לשמיים. הקשבנו לתקליט מתחילתו ועד סופו לפחות 7 פעמים. השיר הפותח "Highway Star" היה ה"רצחני " ביותר. איזו פתיחה מדהימה שמכניסה אותך במינון נכון לגרוב ולאוירה . סאונד שלא נשמע עד אז. מלוטש, מהודק, חזק ועם זאת סטרילי כמו בית מרקחת .דיסטורשיין מלכותי וסולו גיטרה שעד היום הוא אחד הגדולים שנכתבו ,סולו אורגן מדהים ושילוב נכון בין קלאסי ורוק ,בקיצור אבן דרך.



היינו נפגשים, כל "חולי המוסיקה": פורטיס, שולץ, ברי סחרוף, אורלי זילברשץ , ענת עצמון ,שאול גרוסברג, אורן הדר ,ניצן זעירא ,בוזין ,אנוכי ועוד רבים וטובים בחנות התקליטים "פאז" .שהיתה ממוקמת בככר מסריק. יום אחד בעל  החנות , אברי, שהיה גם גיטריסט וגם חבר בלהקת "זבוב"  (גלגול לפני מים חמים)  אומר לי שיש להקה בריטית חדשה שאני הולך לעוף ממנה. בין השאר יש לה  גיטריסט פצצה. הוא לא הגזים . פיצוץ כזה לא היה לנו הרבה זמן. Queen –Bohemian Rhapsody  . איזה גיטריסט מדהים. סאונד סוף. מלודיות מגניבות . סולן מטורף, להקה מדהימה, פשוט כתיבה ועיבודים אחרים. עולם אחר...איזה כייף היה לשמוע אותם בפעם הראשונה.



סוף שנות השבעים הייתה תקופה נפלאה במוסיקה. המון דברים חדשים קרו. אני, בהיותי גיטריסט  נמשכתי באופן טבעי לגיטריסטים מגניבים והיו רבים. פורטיס וברי, חברי הקרובים, משכו אותי גם לכיוון  של להקות שסולו הגיטרה  לאו דווקא היה ה"עיקר".  אחד התקליטים המשובחים היה  "Manifesto" של רוקסי מיוסיק עם "בראין פרי ו"אינו". שיר הפתיחה  "Aint That So "  השפיע עלי ואני מאמין, שעל אופן הכתיבה שלי רבות.  בניית אוירה וכניסה הדרגתית לשיר שמפנה מקום לזמר שהגדולה שלו בהגשה.



נפתחתי להרבה סגנונות שעל פניו נראים אולי לא קשורים אבל אצלי הכל (ועדיין) התחבר  נכון.   רוק, פרוגרסיב רוק ( Yes"" ,"Genesis...),"בואי", "רוקסי מיוזיק" וגם הרבה פיוזן ופאנק. מציק קוריאה ועד "Weather Report  " עם הבאסיסיט האלוהי, "גאקו פסטוריוס"  וכמובן פרנק זאפא   ואלקס הרווי.  הייתה חגיגה גדולה. ואז יום אחד אני יושב אצל חברה בשם חיה , מדברים ,צוחקים, מעשנים, מקשיבים למוסיקה משובחת שתמיד נוגנה אצלה ופתאום אני שומע קטע מגניב שאיני מכיר ואחריו סולו גיטרה הכי מדהים ששמעתי בחיי. אחר לגמרי מכל שנשמע עד אז. טכניקה בלתי נתפשת, סאונד אחר ומלודיות שנוגעות בשמים. רצתי ישר לכל הגיטריסטים והשמעתי להם וכולם בלי יוצא מן הכלל נפלו. התקליט היה של המתופף האגדי טוני וויליאמס.  הוא נקרא Believe  It והוא הציג את הגיטריסט שעשה מהפכה לא פחות מהנדריקס ,לדעתי יותר  , Allan Holdsworth. מסולו אחד שלו, גיטריסטים יכלו לבנות קריירה. בחרתי את הקטע  האדיר "FRED" מהתקליט המובחר הזה ולמי שאין סבלנות להקשיב לכולו תקשיבו בהדקה ה-3:50.



סוף 1979 וברי ואני כבר בלונדון ,הפאנק חזק באופנה  "סקס פיסטולס" ה"חונקים" וגם להקה מגניבה בשם "פוליס".  אנחנו יושבים בדירתנו השכורה וצופים בתוכנית טלוויזיה  שמציגה כישרונות צעירים ולהקות חדשות. אנחנו רואים הרכב אלמוני עם שיר פצצה וזמרת סוף העולם ,שרה כל כך מיוחד עם המון סטייל והמון חושניות שבא לך לקפוץ עליה. עד היום אני חושב שהיא אחת הגדולות. השיר, תוך חודש היה בראש המצעדים והייתה זו תחילתה של להקת  'Pretenders"   והשיר  "Brass Iin My Pocket"



1980. ברי סחרוף , פורטיס ,מלכה ,סמי ואני ואשתי חולקים קומפלקס באמסטרדם. הקמנו הרכב שנקרא "S.O.B"  מופיעים ועומדים להקליט סינגל ב "Wisselord Studio" האולפן של הגדולים  ואז יום אחד סמי מביא את החדש של "דייויד בואי"  - "Scarry Monsters" איזה פיצוץ של דבר.  אני חייב להודות שעד אז לא הייתי כל כך חולה על בואי סביר להניח שבגלל שהעיבודים של שיריו היו פחות מידי "מהודקים" לטעמי. אבל באלבום זה הכל היה מושלם.   Ashses To Hshes היה האהוב עלי ומאז הבנתי והערצתי את התופעה שנקראת " בואי" ,מוסיקאי על ,זמר ומגיש הכי גדול לטעמי  . נראה מדהים ,לבוש מדהים,זז מדהים ,אייקון אופנה ומלך החדשנות  בהמון תחומים. אפילו הסתלקותו מהעולם הייתה הצגה ...יהי זכרו ברוך. אוהב ואוהב אותו לעד.



בתחילת השמונים התפתח מהפאנק  סגנון  שנקרא בגדול "הגל החדש"  שהיה בין השאר אופנה לכל דבר. תסרוקות מדהימות,לבוש מוקפד ומצודד, איפור, בחורות יפות והרבה קוק ...הרבה הרכבים טובים צמחו מתוך האוקיינוס הזה : X.T.C  ,  Tuxidomoon,The Assosiats   ,Four Gung Of ,Simple Minds  , Depeche Mode,Ultravox ,Japan  ועוד רבים וטובים שאיני יכול למנות כרגע ..אפילו את U2 הגדולה  ראינו באמסטרדם ב-1982,כמדומני. ב "Mellkeveg" עם 150 איש. אציין שיר אחד שאהבתי מאוד בשל הסאונד וההפקה המהודקת וה"סטרילית" ובשל הצטרפות הסנר דראם מאוחר יותר. הלהקה שהפכה מאוחר יותר ללהקת אצטדיונים  , Simple Mind והשיר  someone somewhere in summertime



אחת הלהקות המרעננות והאהובות עלי בשנות ה90 היו  Garbage. אחלה סאונד ואחלה הפקה, סולנית מדליקה  ויופי של שירים. חברה לקחה אותי להופעה שלהם בנמל תל אביב מבלי שהכרתי אותם והיתה לי חוויה נהדרת . מיד התחברתי אליהם ואני חושב שהיה להם חלק נכבד בהחלטה שלי לשוב ולנגן אחריי המון שנים של הפסקה . במיוחד אהבתי את השיר "Supervixen" מלא "ביצים", אחלה גיטרות, יופי של מלודיה בקיצור חבל שלא אני כתבתי אותו.



ג'ף בק הוא הגיטריסט שאני הכי מתחבר אליו, מלך אמיתי, לחשוב שהוא מהסיקסטיס ועדיין מאוד רלוונטי זה פשוט לא יאומן. הטאץ' שלו והסאונד שהוא מוציא מהאצבעות .פשוט מדהים. הוא פיתח טכניקה ייחודית לו והוא כל כך מדויק שהוא מסוגל לנגן מלודיות עם רבעי טונים בצורה אבסולוטית. אתה שומע אותו וישר מזהה.  אחד הדברים הכי גדולים אצלו זה שהוא יודע מה לא לנגן  ויש לו טעם משובח. היה לי מאוד קשה לבחור קטע ספציפי שלו כי אני מתחבר לפחות ל-30. בחרתי לבסוף  בקטע  ישן שלו שאני שומע עד היום ומצטמרר  אין ספק שהוא השפיע רבות על הנגינה או יותר נכון על איך שהייתי רוצה לנגן  .מתוך התקליט Blow By Blow  , Cause We've        Ended As Loversמלך אמיתי ....           
                                 


 Muse היא אחת מהלהקות ה"חדשות" (יחסית) שמשלבות את כל מה שאני אוהב במוסיקה, "ביצים "של להקת רוק  עיבודים וסאונדים מודרניים ,זמר שיכול לשיר כמו "בואי" והוא גם גיטריסט מאוד מיוחד ומעניין ופסנתרן אדיר, מתופף רצחני ובאסיסט סופר. בקיצור נגינה נהדרת בשילוב כל האמצעים הטכנולוגים של ימינו  והכי חשוב אחלה שירים ובמנעד רחב. בחרתי דווקא שיר "רגוע" ויחסית פשוט שלהם שאני מאוד מאוד אוהב    undisclosed desires  להקה משובחת שממלאת אצטדיונים.



אסיים עם הרכב נורווגי צנוע ומקסים שגיליתי לפני כשנה. סאונד "קטן" עיבודים יחסית פשוטים אבל איזה סולנית מיוחדת ומשובחת . פשוט קסם של דבר, משב רוח רענן   Amason – Duvan



באמת חשבתי לסיים,  אבל נזכרתי בפנינה מוסיקאלית אמיתית  ונדירה שלא שומעים כל יום  וכמו ששכן שלי, נער חמודות בן 20, העיר את תשומת ליבי לפני כשנתיים שלוש, לאומן האדיר והעמוק הזה ,כך אני מרגיש שאני צריך לעשות עם מי שלא מכיר אותו ...  Patrick Watson -  lighthouse. תקשיבו ל"הפתעות " בסוף השיר. פשוט גאון.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...