פוסט אורח - נטע ויסמן

חודשים ספורים אחרי צאת האלבום המשובח Heroes in a Tale שזכה לביקורות מצוינות, ובו שיתף פעולה עם סולנית ג'יין בורדו דורון טלמון, NETA משחרר סינגל חדש.

נטע ויסמן. צילום: רועי שוחט

Am I Normal הוא קאבר להרכב הפופ האמריקאי-בריטי Eye To Eye. NETA (שם הבמה של הגיטריסט והמפיק נטע ויסמן) נחשף לשיר לראשונה בשנת 1980, כאשר נחת עם שותפו ליצירה באותה תקופה, ברי סחרוף, לסיבוב הופעות באירופה (ויסמן ניגן במשך שנים באירופה עם פורטיס וסחרוף, וכן השתתף בתקליט המיתולוגי "פלונטר" לפני שחזר ארצה אל במת הפינגווין המיתולוגית). במשך שנים חיכה להזדמנות להפיק גרסה משלו לשיר של ההרכב האלמוני המדובר. גרסה כזו אכן הוקלטה בשנת 86 אך נגנזה יחד עם כל האלבום של נטע

כשהייתי בן 7  הלכתי לחבר כיתה ואצל שכנו ,שהיה  גדול מאיתנו בשנה ,שמעתי פעם ראשונה את  סרגנט פפר של הביטלס. השיר עצמו היה כל כך שונה ממה שהקשבתי ושמעתי עד עז ...איזו עוצמה .איזה סאונד של גיטרות שמשך את אוזני על אף שלא ניגנתי ולא חשבתי אפילו עדיין על אופציית נגינה ,איזו  שירה. בקיצור כל מה שלמדתי מאוחר יותר בחיי להגדיר כמוסיקה עם "בייצים".

מעולם לא הייתי חסיד של ה"סטונס"  אבל כששמעתי את "Satisfaction" את ריף הגיטרה  של "קיט ריצרד"  ואת "הצטרפות" הלהקה ובכלל את השיר ,עף לי המוח.  הייתי בן 8 ובקשתי  מהורי  לקנות לי תופים. אני לא חושב שב 1965 היה בישראל של אז ילד בן 8 שקנו לו מערכת תופים...לצערי גם לי לא. בכל אופן מאז בכל חתונה או אירוע שהופיעה בו "להקה" הייתי מתיישב מול המתופף ולא זז עד שהיו צריכים לגרור אותי.

בכתה ד כבר הייתי פריק של מוסיקה "לועזית" ,כפי שכונתה אז מוסיקה שהמילים שלה לא היו בעברית. הייתי מקשיב בכל הזדמנות לרדיו ומחכה בכיליון עיניים ליום שבו יושמע מצעד הפזמונים הלועזי השבועי . היה לי כבר אוסף תקליטים מכובד וכל מי שנסע לחו"ל היה חייב להביא לי משהו. במבט לאחור אני יכול לומר בוודאות שכתבו אז שירים מדהימים ,הרמוניות נפלאות והכל היה חדש וטרי...בין אינספור הלהקות הבריטיות  המגניבות היו ה"הוליס" שהשיר הענק שלהם  "He is not heavy is my brother"  הגיע לראש המצעדים בעולם וגרם לי להאזין בצורה שונה להרמוניות קוליות מופלאות ...על אף שלא ניגנתי עדיין ולא הבנתי דבר בתיאוריה מוסיקאלית כבר אז הוקסמתי מהמהלך ההרמוני ומהשירה במעבר בין ה"Part C" והבית השלישי. הבנתי בחושיי הבוסריים שזה מופלא. (תאזינו לקטע הספציפי מ 1:55   ..) 

באחד הימים הנהדרים שאמי הרשתה לי להיות חולה ולא ללכת לבית הספר ,התכוננתי ליום של כייף, הכנתי במטבח צלחת עם פרוסות עוגה ומלא שוקולד וחטיפי קוקוס ורודים של פעם..תמיד אהבתי ליהנות בו זמנית מכמה שיותר חושים. אבל אז הייתי עדיין "חזיר סולידי בהתהוות". לקחתי את ה"טובין" לחדרי ,נשכבתי על המיטה ,פתחתי את הרדיו ושמעתי את השיר החדש שהושמע. אחרי מספר דקות הבנתי שאני בהלם.  איזו נגינה? איזה גיטריסט ? איזה מתופף ? איזה סאונד? והכי חשוב , איזה שיר ??? תחילתה של מהפיכה מוסיקלית . ""Deep Purpleעם השיר  "Hush"

אני בן 12 או 13 מנסה להתלבש ולהראות כמו האלילים שלי. זה לא פשוט כי בבית הספר יש תלבושת אחידה ומקפידים שלבנים יהיה שיער קצר. אני איכשהו מצליח קצת לעבוד עליהם  ושאול טבת , חברי  הקרוב שאביו ,"סבי" (שבתאי) ז"ל ואמו, אורה, היו מביאים לו תקליטים תוצרת חוץ שלא יצאו אפילו במהדורה מקומית וגרמו לכך שנהיה "מעודכנים" במוסיקה העולמית , מחליטים שנסיים כיתה ח נלך לתיכון חדש כי שם אין תלבושת אחידה ומותר לגדל שיער כך שנוכל להיראות כמו שרצינו. בין התקליטים שהוא קיבל היה תקליט של ה "Cream" ובו פעם ראשונה נחשפתי לנגינתו  המופלאה של "אריק קלפטון ". השיר "Sunshine of your love "  הפך להמנון והיה  לו, לדעתי, חלק נכבד בהחלטתי להרים ידיים מהניסיון לשכנע את הורי לקנות לי תופים ולעבור ולנסות ללמוד לנגן על משהו יותר צנוע ,גיטרה חשמלית  אבל עדיין שיראה "קול" ועם הרבה שיק.

באותה תקופה יוצא תקליט אדיר אחר  "Jimi Hendrix Exsperienc" עם הביצוע המפורסם ביותר לשיר "Hey Joe ". הנדריקס פשוט צנח לי מעולם אחר. התופעה ש"כונתה" הנדריקס הייתה כל מה שרצינו . לשים זין על העולם ועל הממסד. הנגינה שלו היתה שונה מכל מה ששמעתי עד אז ,פרועה,ללא גבולות מוכרים, מלודית וסקסית, נו מה אפשר כבר לומר על הנדריקס שלא נאמר? התחלתי לשכנע את אבי שאני רוצה  גיטרה חשמלית.

1972 אני בן 15 וחצי ,מנגן גיטרה לא רע בשביל שנה וחצי. חברי, רמי פורטיס ואני רוקמים חלומות ...הלהקות הכי פופולאריות בעולם הן "דיפ פרפל" ו"לד זפלין " גם אנחנו דלוקים עליהן  . בוקר אחד פורטיס מתקשר אלי ואומר לי להגיע אליו דחוף כי אבא שלו ז"ל הגיע מחו"ל והביא לו את החדש של "דיפ פרפל" שנקרא "Machine Head" . תוך דקות אני אצלו ובחרדת קודש הוא מניח את המחט על הפטיפון מונו-מזוודה שלו .. לא אגזים אם אומר שעפנו לשמיים. הקשבנו לתקליט מתחילתו ועד סופו לפחות 7 פעמים. השיר הפותח "Highway Star" היה ה"רצחני " ביותר. איזו פתיחה מדהימה שמכניסה אותך במינון נכון לגרוב ולאוירה . סאונד שלא נשמע עד אז. מלוטש, מהודק, חזק ועם זאת סטרילי כמו בית מרקחת .דיסטורשיין מלכותי וסולו גיטרה שעד היום הוא אחד הגדולים שנכתבו ,סולו אורגן מדהים ושילוב נכון בין קלאסי ורוק ,בקיצור אבן דרך.

היינו נפגשים, כל "חולי המוסיקה": פורטיס, שולץ, ברי סחרוף, אורלי זילברשץ , ענת עצמון ,שאול גרוסברג, אורן הדר ,ניצן זעירא ,בוזין ,אנוכי ועוד רבים וטובים בחנות התקליטים "פאז" .שהיתה ממוקמת בככר מסריק. יום אחד בעל  החנות , אברי, שהיה גם גיטריסט וגם חבר בלהקת "זבוב"  (גלגול לפני מים חמים)  אומר לי שיש להקה בריטית חדשה שאני הולך לעוף ממנה. בין השאר יש לה  גיטריסט פצצה. הוא לא הגזים . פיצוץ כזה לא היה לנו הרבה זמן. Queen –Bohemian Rhapsody  . איזה גיטריסט מדהים. סאונד סוף. מלודיות מגניבות . סולן מטורף, להקה מדהימה, פשוט כתיבה ועיבודים אחרים. עולם אחר...איזה כייף היה לשמוע אותם בפעם הראשונה.

סוף שנות השבעים הייתה תקופה נפלאה במוסיקה. המון דברים חדשים קרו. אני, בהיותי גיטריסט  נמשכתי באופן טבעי לגיטריסטים מגניבים והיו רבים. פורטיס וברי, חברי הקרובים, משכו אותי גם לכיוון  של להקות שסולו הגיטרה  לאו דווקא היה ה"עיקר".  אחד התקליטים המשובחים היה  "Manifesto" של רוקסי מיוסיק עם "בראין פרי ו"אינו". שיר הפתיחה  "Aint That So "  השפיע עלי ואני מאמין, שעל אופן הכתיבה שלי רבות.  בניית אוירה וכניסה הדרגתית לשיר שמפנה מקום לזמר שהגדולה שלו בהגשה.

נפתחתי להרבה סגנונות שעל פניו נראים אולי לא קשורים אבל אצלי הכל (ועדיין) התחבר  נכון.   רוק, פרוגרסיב רוק ( Yes"" ,"Genesis...),"בואי", "רוקסי מיוזיק" וגם הרבה פיוזן ופאנק. מציק קוריאה ועד "Weather Report  " עם הבאסיסיט האלוהי, "גאקו פסטוריוס"  וכמובן פרנק זאפא   ואלקס הרווי.  הייתה חגיגה גדולה. ואז יום אחד אני יושב אצל חברה בשם חיה , מדברים ,צוחקים, מעשנים, מקשיבים למוסיקה משובחת שתמיד נוגנה אצלה ופתאום אני שומע קטע מגניב שאיני מכיר ואחריו סולו גיטרה הכי מדהים ששמעתי בחיי. אחר לגמרי מכל שנשמע עד אז. טכניקה בלתי נתפשת, סאונד אחר ומלודיות שנוגעות בשמים. רצתי ישר לכל הגיטריסטים והשמעתי להם וכולם בלי יוצא מן הכלל נפלו. התקליט היה של המתופף האגדי טוני וויליאמס.  הוא נקרא Believe  It והוא הציג את הגיטריסט שעשה מהפכה לא פחות מהנדריקס ,לדעתי יותר  , Allan Holdsworth. מסולו אחד שלו, גיטריסטים יכלו לבנות קריירה. בחרתי את הקטע  האדיר "FRED" מהתקליט המובחר הזה ולמי שאין סבלנות להקשיב לכולו תקשיבו בהדקה ה-3:50.

סוף 1979 וברי ואני כבר בלונדון ,הפאנק חזק באופנה  "סקס פיסטולס" ה"חונקים" וגם להקה מגניבה בשם "פוליס".  אנחנו יושבים בדירתנו השכורה וצופים בתוכנית טלוויזיה  שמציגה כישרונות צעירים ולהקות חדשות. אנחנו רואים הרכב אלמוני עם שיר פצצה וזמרת סוף העולם ,שרה כל כך מיוחד עם המון סטייל והמון חושניות שבא לך לקפוץ עליה. עד היום אני חושב שהיא אחת הגדולות. השיר, תוך חודש היה בראש המצעדים והייתה זו תחילתה של להקת  'Pretenders"   והשיר  "Brass Iin My Pocket"

1980. ברי סחרוף , פורטיס ,מלכה ,סמי ואני ואשתי חולקים קומפלקס באמסטרדם. הקמנו הרכב שנקרא "S.O.B"  מופיעים ועומדים להקליט סינגל ב "Wisselord Studio" האולפן של הגדולים  ואז יום אחד סמי מביא את החדש של "דייויד בואי"  - "Scarry Monsters" איזה פיצוץ של דבר.  אני חייב להודות שעד אז לא הייתי כל כך חולה על בואי סביר להניח שבגלל שהעיבודים של שיריו היו פחות מידי "מהודקים" לטעמי. אבל באלבום זה הכל היה מושלם.   Ashses To Hshes היה האהוב עלי ומאז הבנתי והערצתי את התופעה שנקראת " בואי" ,מוסיקאי על ,זמר ומגיש הכי גדול לטעמי  . נראה מדהים ,לבוש מדהים,זז מדהים ,אייקון אופנה ומלך החדשנות  בהמון תחומים. אפילו הסתלקותו מהעולם הייתה הצגה ...יהי זכרו ברוך. אוהב ואוהב אותו לעד.

בתחילת השמונים התפתח מהפאנק  סגנון  שנקרא בגדול "הגל החדש"  שהיה בין השאר אופנה לכל דבר. תסרוקות מדהימות,לבוש מוקפד ומצודד, איפור, בחורות יפות והרבה קוק ...הרבה הרכבים טובים צמחו מתוך האוקיינוס הזה : X.T.C  ,  Tuxidomoon,The Assosiats   ,Four Gung Of ,Simple Minds  , Depeche Mode,Ultravox ,Japan  ועוד רבים וטובים שאיני יכול למנות כרגע ..אפילו את U2 הגדולה  ראינו באמסטרדם ב-1982,כמדומני. ב "Mellkeveg" עם 150 איש. אציין שיר אחד שאהבתי מאוד בשל הסאונד וההפקה המהודקת וה"סטרילית" ובשל הצטרפות הסנר דראם מאוחר יותר. הלהקה שהפכה מאוחר יותר ללהקת אצטדיונים  , Simple Mind והשיר  someone somewhere in summertime

אחת הלהקות המרעננות והאהובות עלי בשנות ה90 היו  Garbage. אחלה סאונד ואחלה הפקה, סולנית מדליקה  ויופי של שירים. חברה לקחה אותי להופעה שלהם בנמל תל אביב מבלי שהכרתי אותם והיתה לי חוויה נהדרת . מיד התחברתי אליהם ואני חושב שהיה להם חלק נכבד בהחלטה שלי לשוב ולנגן אחריי המון שנים של הפסקה . במיוחד אהבתי את השיר "Supervixen" מלא "ביצים", אחלה גיטרות, יופי של מלודיה בקיצור חבל שלא אני כתבתי אותו.

ג'ף בק הוא הגיטריסט שאני הכי מתחבר אליו, מלך אמיתי, לחשוב שהוא מהסיקסטיס ועדיין מאוד רלוונטי זה פשוט לא יאומן. הטאץ' שלו והסאונד שהוא מוציא מהאצבעות .פשוט מדהים. הוא פיתח טכניקה ייחודית לו והוא כל כך מדויק שהוא מסוגל לנגן מלודיות עם רבעי טונים בצורה אבסולוטית. אתה שומע אותו וישר מזהה.  אחד הדברים הכי גדולים אצלו זה שהוא יודע מה לא לנגן  ויש לו טעם משובח. היה לי מאוד קשה לבחור קטע ספציפי שלו כי אני מתחבר לפחות ל-30. בחרתי לבסוף  בקטע  ישן שלו שאני שומע עד היום ומצטמרר  אין ספק שהוא השפיע רבות על הנגינה או יותר נכון על איך שהייתי רוצה לנגן  .מתוך התקליט Blow By Blow  , Cause We've        Ended As Loversמלך אמיתי ....           

                                 

 Muse היא אחת מהלהקות ה"חדשות" (יחסית) שמשלבות את כל מה שאני אוהב במוסיקה, "ביצים "של להקת רוק  עיבודים וסאונדים מודרניים ,זמר שיכול לשיר כמו "בואי" והוא גם גיטריסט מאוד מיוחד ומעניין ופסנתרן אדיר, מתופף רצחני ובאסיסט סופר. בקיצור נגינה נהדרת בשילוב כל האמצעים הטכנולוגים של ימינו  והכי חשוב אחלה שירים ובמנעד רחב. בחרתי דווקא שיר "רגוע" ויחסית פשוט שלהם שאני מאוד מאוד אוהב    undisclosed desires  להקה משובחת שממלאת אצטדיונים.

אסיים עם הרכב נורווגי צנוע ומקסים שגיליתי לפני כשנה. סאונד "קטן" עיבודים יחסית פשוטים אבל איזה סולנית מיוחדת ומשובחת . פשוט קסם של דבר, משב רוח רענן   Amason – Duvan

באמת חשבתי לסיים,  אבל נזכרתי בפנינה מוסיקאלית אמיתית  ונדירה שלא שומעים כל יום  וכמו ששכן שלי, נער חמודות בן 20, העיר את תשומת ליבי לפני כשנתיים שלוש, לאומן האדיר והעמוק הזה ,כך אני מרגיש שאני צריך לעשות עם מי שלא מכיר אותו ...  Patrick Watson -  lighthouse. תקשיבו ל"הפתעות " בסוף השיר. פשוט גאון.