יום שלישי, 21 בנובמבר 2017

פוסט אורח - איתמר בק - לקראת פסטיבל הבלוז של תל אביב

איתמר בק, אמן ויוצר בלוז בועט בעברית, כתב לבלוג על ההשפעות וההשראה שלו. בקרוב מופיע במסגרת פסטיבל הבלוז של תל אביב

פלוגה בקו- מאיר אריאל


מעבר לכך שלשיר הזה ספציפית יש מטען נוסטלגי עבורי מתקופת הצבא ומזוגיות נושנה, מאיר הוא ההשראה הגדולה ביותר שלי בתחום הכתיבה, ממש אמן של להטוטים והמצאות בשפה העברית.


Room to move- john mayall



ה-קטע שהוביל אותי להחלטה ללמוד מפוחית בלוז, היום אני נגן לא רע, ועדיין מתקשה להבין מה הוא עושה שם בדיוק.


Vic chesnutt- everything I say



את ויק הכיר לי אמן הפולק השדרותי וחברי היקר דרור קסלר שבא לראות אותי מופיע באחת מהופעותי הראשונות
הוא אמר ששווה לי לשמוע וללמוד ממנו. הקליפ המדהים הזה צולם בהופעת סלון (פורמט שאני מאוד אוהב) בערך חודש לפני שויק נפטר.
ויק מורה גדול שלי לפרפורמנס, הגשה ושירה ואמן פנומנלי בעיני.


Chord organ blues- daniel johnston



גאון הפולק הזה הקליט את עצמו בטייפ משרדי מנגן על אורגן צעצוע כלשהו
פשטות- זה מה שעובד מבחינתי.


Earth died screaming- Tom waits



טום וויטס הוא מספר הסיפורים מספר אחת בעיני ובשיר הזה הוא פשוט מצמרר אותי.


מחכה לרכבת- אלברט סופר



את אלברט אני אוהב כי יש לו בלוז מהנשמה, כזה שלא מנסה להיות, הוא פשוט כזה, עופר פריאון גיטריסט ענק לדעתי, ושוב פעם קליפ מהופעת סלון, הפורמט המנצח.

איתמר בק - נכה מחמד



ההופעות הקרובות של איתמר בק:


23/11 לבונטין 7 בפסטיבל הבלוז

25/11 מועדון הג'אז מצפה רמון, בפסטיבל הבלוז


וב30/11 מלווה במפוחית את ירון בן עמי בקפה טיפול בחיפה.
https://www.facebook.com/events/1938720173047442/?ti=cl

יום שלישי, 10 באוקטובר 2017

אמנים מראיינים אמנים - ברק גרוסברג מראיין את ארז לב ארי

אחרי שניגן גיטרה במגוון להקות רוק מקומיות ואף הפיק וניגן בלהקת הפעמונים, יוצא ברק בפרויקט סולו חדש בו הוא מציג ומתאר את המפגש בין הרוקנרול מבית הוריו (בנו של מפיק הרוק המיתולוגי שאול גרוסברג) לבין תהליך החזרה בתשובה בתל אביב. ברק ראיין את ארז לב ארי עבור הבלוג וזה מה שיצא

באיזה גיל התחלת לנגן?
נראה לי שבאיזור גיל עשר.

איזה אמן/להקה הכי השפיעו עלייך?
פינק פלויד היו הראשונים להשפיע אחר כך גם ביטלס כמובן לד זפלין וכל שאר אמני שנות השבעים.

בעבר היית הגיטריסט של מני בגר, איך הרגיש לך המעבר למרכז העניינים עם המוסיקה שלך?
בהתחלה זה היה מפחיד מאד המעבר הזה מהמקום הבטוח והנוח בצד הבמה עם הגיטרה והאפקטים בלי כל מחויבות למשהו חשוף כמו טקסטים שכתבתי שחלקם מאד אישיים. מעבר לזה גם מהצד הטכני של להיות זמר .. זה עוד כלי נגינה שאני עדיין לומד אותו ומתאמן עליו.

איך החזרה בתשובה השפיעה לך על  העשייה המוזיקלית?
היה לי קל יותר לענות על השאלה אלו חזרתי בתשובה, אני בסך הכל יהודי שומר חוק, וודאי בתוך המסגרת הזאת של יהודי שומר חוק הטקסטים שלי הושפעו מטקסטים שבמקורות ונראה לי שגם השפה בשירים באופן כללי.

איך אתה מצליח לשלב את האמנות שלך עם חיי משפחה?
אני לא משלב .. זה משולב כבר מעצמו... חיי המשפחה הם ההשראה העיקרית שלי גם אם שיר כזה או אחר לא מדבר על משפחה או זוגיות. 

ראיתי שיש לך פרויקט חדש במקביל לאלבומי סולו שלך, מה השוני ביניהם?
הפרוייקט החדש נקרא "האורח" שבו בעצם לקחתי שירים של אריס סאן ושירים שמזוהים איתו וכתבתי להם מילים חדשות שלי בעברית.. כרגע אנחנו עובדים על המופע ובהמשך ייצא גם אלבום בע"ה .. סינגל אחד "די לי" כבר יצא לרדיו. בכללי המוסיקה הזאת מוציאה ממני משהו קליל יותר ממה שיוצא באלהומי הסולו שלי באופן טבעי. זה כמו להיות שחקן קצת שמשחק תפקיד .. וזה תפקיד שמח ונעים.

האם היו לך מחשבות בעבר של לעזוב את התחום של המוסיקה? אם כן, מאיזו סיבה?
אני לא בחרתי בתחום הזה . נראה לי שהוא יותר בחר בי ואין לי ממש ידיעות בתחומים אחרים ככה שאין לי ממש ברירה אלא לעשות בזה.

מההיכרות שלנו על הבמה הרגשתי שאתה אדם צנוע ונחמד, האם זה משהו שעבדת עליו, או שתמיד היית כזה, גם בתחילת הדרך?
נראה לי שיותר עבדתי עליך..(-: אני לא כזה צנוע והקרובים אלי יעידו שגם לא תמיד נחמד... אבל אני משתדל.



האם אתה חושב שיש בארץ עתיד לרוק ישראלי? וזה שאנחנו אמני רוק דתיים, לדעתך זה משפיע על קהל היעד שלנו, או שזה אותו קהל יעד שיש לאמני רוק חילוניים?
אני חושב שמוסיקה לא שייכת למגזר או דת אני חושב שיש לה בעיקר הווה לגבי העתיד אני לא יודע .. אם היא מוסיקה שנוגעת בלב אז היא עושה את העבודה שלשמה היא נוצרה.. ואם לא אז לא תעזור לה כיפה או ציצית.

על איזו גיטרה חשמלית היית רוצה לנגן, אם היית לך אפשרות לבחור מכל הגיטרות בעולם?
הייתי רוצא הרבה גיטרות בכללי אני כמו הרבה אחרים נמשך לגיטרות ישנות .. כרגע החלום שלי בנושא הזה זה איזו טלקסטר שנת שישים ומשהו.

אתה מכוון שהמוזיקה שלך תשפיע על אנשים להתחזק או לחזור בתשובה?
אני לא ממש מכוון למען האמת אבל אני תמיד שמח ומסופק כשאני שומע ממאזין ששיר שלי עזר לו בתקופות קשות או בכלל נגע בו וחדר אליו.
זו המטרה הכללית לדעתי של מוסיקה . לפתוח את הלבבות .. עבורי זה לא בהכרח קשור לחזרה קלאסית בתשובה. 

מה חשבת על השיר החדש שלי?
אהבתי את השיר .. הוא מאד הפתיע אותי ומיד אמרתי לעצמי סחטיין ..הבחור גם מוכשר וגם מאד אמיץ... והולך לגמרי עם הרגשות שלו וזה ראוי להערכה בימינו.

מה החלום הגדול במוזיקה שעוד לא הצלחת להגשים?
להצליח לכתוב עוד ועוד שירים ושאני אוהב אותם ... אני לא כותב מספיק ... 

אתה מאמין שמלך המשיח עומד להתגלות?
אני מאד מקווה שכן ובמהרה בימינו אמן



יום חמישי, 20 באפריל 2017

פוסט אורח של להקת פוטומט

המוסיקה של פוטומט משלבת היפ-הופ, Fאנק, Pאנק, רוקנרול ודיסקו, הפקה אלקטרונית עכשווית, מכשירי רטרו אנלוגיים, סימפולים ישנים וכלי נגינה חיים ורועשים.
פוטומט נקראת על שם התמונות הקצרות והלא-תמיד-מחמיאות שהם מצלמים בשירים שלהם, שירים שמספרים סיפורים עירוניים ורגעים פרטיים של צעירים מאוהבים, מאוכזבים, אופוריים, שיכורים, חרמנים ומשועממים.

השנה יצא אלבומה הראשון של פוטומט שנעשה כולו בהפקה עצמאית של הלהקה ומשולבים בו הקלטות ביתיות, קטעים בלייב וסמפולים ארכיונים. לאלבום קראה הלהקה אקסטרה צ'יז והוציאה מהדורה מוגבלת של האלבום בתוך קרטון פיצה לאות ההזדהות העמוקה של פוטומט עם קיטש בכלל ופופ ישראלי בפרט.
הלהקה תשיק את אלבומה הראשון בשבת, 22.4, בלבונטין 7, תל אביב והסכימה לשתף עם הבלוג את ההשפעות שהביאו אותה עד הלום:


אחד הניסיונות היחידים לעשות פופ אלטרנטיבי ישראלי, ואחד הניסיונות היחידים שהצליחו. אפשר עדיין לשמוע את ההיקסמות של תמיר אלברט ואמיר צורף מהאלקטרוניקה של התקופה, ומהדברים שפתאום מותר להגיד (והיום כבר אסור שוב). ג'ינג'יות הן הפנטזיה הישראלית.



כשהשיר הזה היכה, ממזרח לונדון עד המסיבות של סוליקו בתל אביב, היה ברור שההיפ הופ של הניינטיז נגמר סופית. האופנה, הסאונד, הכניסה של מוזיקת מועדונים לא-מערבית, הפוליטיקה (הפשטנית יש לומר, אבל עדיין) כולם בישרו על אטיטוד חדש.



כנראה הבס ליין הכי מגניב ומיוחד אי פעם שבישר את החזרה של הסאונד האלקטרוני להיפ הופ, בשילוב עם שני הפאנקיסטיים הכי בלתי אפשריים של הראפ.



האלבום Dubnobasswithmyheadman של Underworld היה יצירת מופת דיסוטופית מדירת שינה שהרימה זרקור ענק ובוהק על כל הצדדים האפלים של תור הזהב האלקטרוני ותרבות הרייב של הניינטיז. אבל דווקא השיר הזה שיצא אחריו הצליח לתמצת את הקונפליקט הכל כך חזק בין האופורי לאפל, בצורה מדוייקת מאי פעם.



פאלפ היו עוף מוזר בבריט פופ. מבוגרים יותר, בוגרים יותר, מרוחקים, מתוחכמים ומעדיפים דיסקו על פני רוקנרול. בזמן שאואזיס ובלר רבו מי יעשה מחווה יותר משעממת לבריטיש אינווייז'ן של שנות השישים, פאלפ החליטו ללכת עוד אחורה עד לשנות הארבעים, ועשו קליפ שאנחנו צופים בו הזה כל צילומים לקליפ חדש שאנחנו עושים.



כינורות מסונתזים זולים להחריד, מקצב טו סטפ שמעולם לא תפס בשום מקום חוץ מבריטניה, והקול של מייק סקינר - ספק ראפ, ספק שירה, עייף ונבואי, גמלוני ומפוכח, מגדיר מחדש את הארסיות והערסיות הבריטית.



"גם אם יכאב לי אני לא אצרח" היא כנראה השורה הסקסית ביותר שנכתבה אי פעם בעברית, או בכלל.



שיר שהוא ז'אנר בפני עצמו. BPM מוזר שאי אפשר לתקלט, מינימליזם קיצוני, ופלואו רצחני של האחת והיחידה. שיר כל כך מהודק, שהוא כבר מרגיש קדוש.



לפני שביונסה סימפלה אותם, ולפני שהם הוציאו להיטי ענק עם ג'סטין ביבר, מייג'ור לייזר היו הדבר הכי מוזר, צבעוני, קינקי, שבור אבל עדיין רקיד למרות הכל. השיר הזה הוא מופת של מוזרות בעולם שרק הולך ונעשה שמרן יותר מיום ליום.



תהומות של עצב #1



תהומות של עצב #2



כשהשיר הזה יצא אובמה רק התחיל את כהונתו השניה, טראמפ היה מנחה ריאליטי, וקנדריק היה עדיין בחור חמוד עם פלואו קולי וטעם מעולה במוזיקה. אבל הזמנים השתנו וקנדריק הפך מליצן לנביא, ממגניב לזועם. מפתה לשים שיר מאוחר ופוליטי יותר שלו, אבל טוב להיזכר איך הוא תמיד פנה קודם כל פנימה, לאנשים שלו, לעצמו, ולא האשים את העולם בצרותיו - "אני חוטא, שכנראה יחטוא שוב".

אחד של פוטומט:



יום רביעי, 19 באפריל 2017

פוסט אורח - גדי רונן

גֶדי (בסגול) רונן, מוסיקאי שיוצר כבר למעלה מעשר שנים בהן לקח חלק בהרכבים: ״דבק״,״אחד חלקי אחד״ ובשנים האחרונות בהרכב ״החצר האחורית״. גדי שיתף פעולה עם יוצרים כמו: יענק׳לה רוטבליט, ערן בר-גיל ועוד אמנים רבים מתחומי המוסיקה, השירה והתאטרון.
אחרי שנים של עשייה משותפת הרגיש רונן כי זה הזמן הנכון עבורו להוציא אלבום סולו בו רוב הטקסטים והלחנים הם שלו.
בעזרת המפיק אורי וינוקור (אסף אבידן, לולה מארש, אנג׳לסי ועוד) יצרו אלבום אישי אך נוקב בו השתתפו כמה מוסיקאים  נפלאים: גדי פטר, איתמר ציגלר, תום דרום ועוד רבים וטובים.

ביום חמישי 20.4.17 בשעה 20:00 גדי יופיע עם השירים החדשים באוזןבר.

גדי רונן, צילום: נעם אמיר
גדי הכין לבלוג רשימת שירים שהשפיעו עליו ושהוא אוהב במיוחד:


ארז הלוי -הדייגים
אחד השירים הקסומים ביותר בעיניי, משיט אותי ללב ים בכל פעם שאני שומע אותו.



אריק איינשטיין- השיכור : קלפטר-חלפי
שלמות של מילים לחן וביצוע ,  "ויכול להיות כי כבר לא תשוב אל הבית שבו אתה גר"  שורה שמצמררת אותי עדיין. יש לשיר עוד ביצוע מדהים של איתמר ציגלר (שיתארח בהופעה באוזןבר בחמישי)



הנסיכה- אחרית הימים.   דליה רביקוביץ'- זהר לוי
היה רגע בו שירה ורוקנרול היו החברים הכי טובים, זה קרה באחרית הימים.
  


water no get enemy- fela kuti   

המקצב המושלם, כלי נשיפה לפנים  .. תוסיפו לזה מחאה פשוטה וחכמה ויש פה יצירת מופת.. 



the bandit- neil young

אני אוהב שירים שמדברים על רגעים חשוכים .. הם מביאים איתם את האור.



כאמור, תוכלו לראות את גדי רונן מופיע ביום חמישי 20.4.17 בשעה 20:00  עם השירים החדשים באוזןבר. לחצו כאן לאיבנט!






יום שישי, 10 במרץ 2017

פוסט אורח בשמת

אחרי שנים של עבודה על אלבום הבכורה, "יוצאת מהקו" (עליו עבדה עם אהובה עוזרי) שיצא לפני שנה, מוציאה בשמת (בשמת טובאל) סינגל חדש בהפקתו של עמיר לב – "השארתי אור". את השיר החדש הפיקה אחרת ממה שהיא רגילה – באופן מינימליסטי, בהקלטה לייב, בלי הרבה טייקים, בהנחייה של לב.
הנה חלק מההשפעות על בשמת

1.  אלבום Revolver  של הביטלס

אחד הדיסקים הראשונים שקניתי היה Revolver של הביטלס.
עם השנים קניתי את שאר האלבומים שלהם ויום אחד גנבו לי את כולם. 
על הדיסק הזה היה לי הכי עצוב.


2. פסקול של הסרט Once

אני אוהבת פסקול של סרטים. לסרט Once יש פסקול נדיר שכתב והלחין גלן הנסרד.
הסרט לא הכי זורם וסוף לא אמריקאי בעליל, אבל יש בו אמת שמאוד אהבתי. היצירה ממקום אמיתי ומתאר את חייו הלא פשוטים של מוזיקאי כאמן רחוב. 
 כשחזרתי הביתה מהקולנוע ישר בדקתי מי הכותב ואפילו קניתי ספר תווים ואקורדים של כל השירים.


3. אתי אנקרי - רואה לך בעיניים - אלבום
כשהייתי בת 5 הייתה לי קלטת של אתי אנקרי "רואה לך בעיניים". הייתי יושבת בחדר ומקשיבה לה בלופ. כמובן שלא הבנתי את הטקסטים, וזה די דכאוני לילדה בת 5 אבל מאוד אהבתי איך שהיא שרה ואת הלחנים - במיוחד בשיר "לך תתרגל איתה". היום אני מבנה שזה אלבום מאוד עצוב ואוהבת אותו אפילו יותר.



4. שלום חנוך - ככה וככה
במשך כמה שנים אחרי הצבא עבדתי בסטארטאפ, שעות מטורפות. ואחרי העבודה הייתי ממשיכה בעיסוקיי המוזיקליים. יום אחד התעוררתי בהבנה שאני במירוץ פסיכי ולא משקיעה מספיק זמן במי שאהבתי. בעודי חושבת על זה השיר הזה התנגן ברדיו. זה הפך לפסקול של התקופה ההיא. השיר הזה ועוד הרבה של שלום חנוך. 


5. Nirvana - Smells like teen spirit 
אחד השירים הראשונים שניגנתי בגיטרה. משם הכל התחיל. זו הייתה התחלה קשה כי הפתיחה מנוגנת באקורדים עם ברה, ולא הצלחתי למתוח את האצבע כמו שצריך על הסריג, אז הייתי יושבת שעות, מחזיקה את האצבע עד שהתרגלתי.



6. דמעות של מלאכים
בכללי שירים שיוני רכטר הלחין מלווים אותי שנים. השיר הזה במיוחד כי שרתי אותו בטקס בפולין וזו הייתה הפעם הראשונה ששרתי מול קהל. הייתי בלחץ היסטרי - מצד אחד פחדתי שישמעו אותי שרה (לפני כן שרתי רק לצמי) ומהצד שני פחדתי שלא ישמעו אותי מספיק כי לא היתה הגברה והקול שלי היה די חלש בסך הכל...


בשמת - השארתי אור

יום ראשון, 29 בינואר 2017

סינגל חדש מתוך אלבום הבכורה של סטפן נסטל

סטפן נסטל הוא אמן אינדי מתל אביב, במקור מבלגיה.

בזכות קול מהדהד ומלא תשוקה, הופעות דינמיות ומוזיקה עוצמתית, סטפן הוא אמן צעיר עולה שיש לשים לב אליו.

המוזיקה והלחן מקוריים, מוזרים ויוצאי דופן. הם מזכירים אמנים כמו בל וסבסטיאן, בשילוב עם קולו העמוק של נסטל, ומילים חודרות בדומה לעבודה של כותבי שירים מכוננים כמו קאט סטיבנס.

למרות גילו הצעיר, המוזיקה של סטפן מפגינה תבונה וכשרון וכבר עושה גלים בקרב הקהל הצעיר שמגיע להופעותיו.  

הסינגל השני מתוך אלבום הבכורה ההולך ומתקרב של סטפן נסטל הוא  Your Presence Dominates, והוא מובא כאן בפניכם.

יום שלישי, 24 בינואר 2017

פוסט אורח של נעה סגל

לאחר יותר מעשור שתרמה נעה סגל את מקצב התופים שלה למגוון רחב מאוד של הרכבים (וביניהם: נוריה, אף על פי כן, טרנטינה, מארש דונדורמה, פוטומט, צד ג', לוטה, התהפכו היוצרות, אנטישפע ויס מא'ם), עוברת נעה סגל לקדמת הבמה עם אלבום בכורה מרגש שעתיד לצאת בקרוב בהפקתו המוזיקלית של יהוא ירון

נעה סגל. צילום: דין אהרוני


טעימה ראשונה מתוכו- "הכל במקומו", שוחררה ממש לאחרונה ומעניקה לנו הצצה לכשרון הייחודי של נעה לתמצת בפשטות יפייפיה סיטואציות וחוויות אישיות.


תהליך העבודה על אלבום הבכורה החל לפני כשלוש שנים כשלחנים החלו לחבור לטקסטים שנכתבו בעקבות שינויים ומגמות בחייה של סגל, התאגדו יחד והעירו את הרצון להביא אותם לאוזניים חדשות.

הינה כמה מההשפעות המוזיקליות שבנו את כל הקסם הזה:

David Bowie - absolute beginners
דייויד בואי היה אחד מאהבותי הראשונות. אני זוכרת שבגיל 8 נתקלתי בוידאו שלו שהיה שייך לאבא של אחד החברים שלי. נדלקתי מיד, ובעיקר כי הוא היה ממש חתיך בעיני. חזרתי הביתה וביקשתי ממהורים שלי לקנות לי את אותה קלטת. עד היום אני גאה באבחנה הדקה והנכונה שלי כילדה. השיר הזה אמנם לא היה חלק מאותה הופעה, אבל הוא אחד השירים האהובים עליי של בואי, ואני מחוברת אליו עכשיו במיוחד, כשאני מתחילה סוג של דרך חדשה כמוזיקאית. יש בזה חשש, הרפתקנות, ובעיקר התרגשות.


Loenard Cohen - Take this longing
עוד אהבה גדולה שלי (ושל רבים רבים) שעזבה את העולם השנה. את לאונרד כהן הכרתי מההורים שלי, והפסקול שלו ליווה המון תקופות ורגעים בחיי. בעיקר רגעים אינטימיים, הרבה רגעים בודדים. בזכות האינטימיות שעוברת בשירים שלו הרגשתי שאני לא לבד, אני עם לאונרד כהן, וזה אחד המקומות הכי נעימים וחמים שאפשר להיות בהם. Take This Longing ועוד כמה שירים של כהן יצרו (או התחברו) אצלי למין תחושה ראשונית וערטיאלית של מה זו אהבה, איך אני רוצה לאהוב, איך אני רוצה להיאהב.


הכבש הששה עשר - איך שיר נולד      
אחד האלבומים ששמעתי הכי הרבה בחיים אני חושבת, גם כילדה כשזה היה עוד בתקליט, וגם מאוחר יותר, כשחזרתי להקשיב לשירים ונדהמתי לגלות כמה אני זוכרת. כל הטקסטים והמנגינות טבועים אצלי עמוק בלב, והענקים שיצרו את האלבום המעולה הזה ממשיכים להוות השראה בשבילי עד היום. איך שיר נולד? זה מתחיל (בין השאר) בלהקשיב לשירים מעולים כאלה בילדות.



pearl jam - daughter
כטינאייג'רית הקשבתי להמון גראנג' ופרל ג'אם היו מהלהקות האהובות עליי. הטקסטים, המלודיות, הקול של אדי וודר והרוקנרול בנגינה העיפו אותי. אלה שירים שהתחברתי אליהם בגיל ההתבגרות ולהרבה מהם אני מתחברת היום מזווית קצת אחרת, ומוצאת בהם עדיין המון עומק. חוץ מזה, אני חושבת שהסגנון שהנגינה שלי הכי מושפעת ממנו הוא הגראנג', ניגנתי עם השירים האלה כל כך הרבה. איזה כיף זה היה.



bjork - joga
כשגיליתי את ביורק (בזכות אחי) היא פתחה בפניי עולם חדש של מוזיקה וסאונד. ביורק הייתה בשבילי מהות החדשנות. אמנית מדהימה שמונעת מסקרנות אמנותית אמיתית, ושלא מפסיקה לחפש, להתפתח ולחדש. מעבר לזה, השירים שלה וההגשה שלה פשוט מעולים. יוגה הוא אחד משירי האהבה היפים, שמתאר את הקסם האוקסימורוני בהתאהבות - תחושת הביטחון והאינטימיות לצד 'מצב החירום' - העוררות, ההתרגשות והפחד לאבד.



billie holiday - don't explain
כמה כאב חוותה האישה הזו בחייה, ואיך היא יודעת להעביר אותו בשירים ובשירה שלה. השיר הזה הוא שיר קשה, על אישה שנבגדת ועדיין רק רוצה את הקירבה של הגבר האהוב שלה. נקודת המבט שלי על דמות הדוברת מהשיר משתנה כל הזמן. היא עלובה? היא חזקה? היא מוותרת על עצמה? היא נאמנה לעצמה כל כך שלא מתחשבת במה יגידו? מה האהבה הזו נותנת לה? נקודת המבט שלי על הזמרת נשארת קבועה - אמנית שיודעת לחשוף את הכאב שלה בצורה כל כך כנה היא אמנית אדירה, היא אישה אדירה.



טיפקס - אל תשכחי לזכור אותי
אלבום גדול, שיר גדול, להקה גדולה. השיר הזה, ובכלל הכתיבה של קובי אוז בשילוב העיבודים וההפקה המוזיקלית היא קיבוץ גלויות במובן הכי טוב שיש. הרגישות של אוז לשפה והשימוש המדויק שלו בניואנסים ובמשלבים שונים מבריק. יחד עם השנינות, ההומור והקריצה, השירים עדיין מרגשים ונוגעים, ומדויקים כל כך.



המכשפות - עד העונג הבא
חלוצות ואמיצות. המכשפות היוו השראה ללהקה הראשונה שניגנתי בה בגיל 16, טריו רוקנרול נשי (נערתי יותר נכון). מהמכשפות למדנו להיות חיות חושך, מפלצות רטובות, שדוני לילה וגם פיות טובות, ובקיצור מה שבא לנו. בלי להתנצל, בלי להגדיר, בלי לדפוק חשבון.


taksim trio - gozum
הרכב טורקי שחבר הכיר לי. המוזיקה שלהם הקסימה אותי לגמרי. כשהקשבתי להם בפעם הראשונה הרגשתי שוב את אותה תחושה של גילוי ושל קסם שהייתי מרגישה לעתים קרובות כנערה בהאזנה למוזיקה חדשה, ולעתים הרבה יותר נדירות כאישה בוגרת. איזו רגישות, איזה דיוק, איזה יופי. בלי טקסט הם יוצרים עולם שלם, סיפורים שלמים, אגדות.



אגו - סינגל בכורה להרכב - מחכים לסטיבי

מחכים לסטיבי הינם טריו רוק סמי פריפריאלי שמתרכז ברוק אורבני - מדברי, ובכתיבה ונגינה של שירים בנושאים חברתיים ואישיים, בעיקר בשלב שבו הם יורדים מהפסים והולכים לעזאזל. ההרכב הוקם משרידיו העשנים של הרכב קודם בערד על ידי שי וגיא, אליהם הצטרף מור אחרי שנפגשו בג'ם סשן מקרי בבלום בר. גיא (סטיבי) שהיה בשרות סדיר באותו הזמן יכל להגיע לחזרות רק אחת לשבועיים, וכך נקבע שם הלהקה.
לאחר זכיה בתחרות להקות בבאר שבע, הוציא ההרכב את הEP 'סירה' יחד עם זיו אונגר, שהיה סולן הלקה באותה תקופה; לאחר עזיבתו החליטה הלהקה לשנות כיוון סגנוני והחלה לעבוד על אלבום קונספט חדש, בשם 'היד על השלט'.




האלבום התגבש מהרפרטואר הקיים של הלהקה, כאשר מתוך כעשרים שירים נבחרו תשעה בשל התאמתם הקונספטואלית, ושיר נוסף שנכתב במהלך ההכנות להקלטת האלבום על מנת להעניק לו את תחושת המסגרת.
האלבום המתאר ערב בחייו של אסקפיסט אשר מותקף על ידי העולמות מהם הוא מנסה לברוח – תחושת הבדידות, השחיתות והארועים בחייו הפרטיים, מנסה להימלט ונאלץ להתמודד לבסוף בשאלה האם להמשיך לברוח או שהגיע הזמן לנסות לצאת לדרך חדשה.
בהקלטת האלבום השתתפו אמנים שונים וחברי להקה בעבר בניהם יהודה קיסר, יוחנן קרסל, שירה רוט וזיו אונגר, והוא הופק על ידי מיקי אביעוז והלהקה עצמה.


הסינגל הראשון, אגו מתאר מאבק כוחות בין צדדים מבוצרים בעמדות עליהם אינם מוכנים לוותר, מלווים בידיעה שהם שותפים לאשמה בכל שלב בהסלמה אבל לא מוכנים לשנות את ההתנהלות שלהם עד לסוף הבלתי נמנע בו הם מאבדים את הדבר עליו נלחמו מלכתחילה.
מור גיא ושי - מחכים לסטיבי

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...