יובל גלבוע (The Cameria of Yuval Gilboa) בפוסט אורח שבו הוא מספר על התמודדות בימי קורונה כשאין הופעות וצריך לחשוב מחוץ לקופסה, לרתום את הרשתות החברתיות ולייצר תוכן על מנת להשאיר את הקהל מחובר ליצירה
שמי
יובל גלבוע ואני מוזיקאי עצמאי שעובד על צאת אלבום הבכורה עם להקתי The Cameria of Yuval Gilboa.
הקאמריה
היא להקה שיוצרת מוזיקת פולק תחת השפעתן ושילובן של מגוון שפות ותרבויות מסביב לגלובוס.
האלבום
שלנו שעתיד לצאת בשנה הקרובה כולל בתוכו כלי נשיפה, מקהלות, הרמוניות עשירות
וטקסטים מעמיקים על חיפוש ה״בית״ וזהות אישית.
במשך זמן רב עבדנו על צאת האלבום והשקענו את כל מרצנו. כשהגיעה הקורונה לישראל נעצרו כל התוכניות. פתאום, ממצב שהיינו בדך למופע השקה ולאחר צאתם של שני סינגלים, נפסקו ההופעות ויחד איתם פעילות הלהקה. בגלל המצב, נאלצתי לחשוב על פתרון יצירתי שימנף וימשיך את פעילותנו גם בתקופה היסטורית זו. חשוב להבין שלהיות מוזיקאי זה להיות פעיל ולדעת איך לחדש את עצמך כל הזמן, לכן הרגשתי שתקופה זו מביאה איתה אתגר חדש ליצירתיות המתבטא בעיקר ביכולת של אמנים לעמוד בשינויים ולהצליח להתקדם הלאה גם כשהעולם הפיזי עצר.
המשמעות של הדבר מבחינתי הייתה להעביר את פעילותנו באופן זמני לעולם הדיגיטלי ולרשתות החברתיות וככה, יחד עם חברי הלהקה יצרתי את “Cameria Virtual Tour” - טור וירטואלי בכל רחבי העולם אותו אנחנו מצלמים מתוך סלון ביתי ומשדרים ברשתות החברתיות. כל סשן מוצג במדינה אחרת המשתנה לפי התפאורה והסגנון המוזיקלי. בסשנים אנחנו עושים גרסאות לשירים מוכרים ושירים שלנו יחד עם אורחים ומוזיקאים מיוחדים.
עד כה ביקרנו בצרפת של שנות ה-50, שם ביצענו את הסינגל האחרון שהוצאנו ושמו Sulam Elkayam. חוץ מזה, היינו גם במרוקו ושם עשינו גרסת כיסויי לשיר הנהדר “J’aime” של ריף כהן בסגנון R&B וגרוב מרוקאי. הלוקיישן האחרון היה ביערות האמזונס, שם שיתפנו פעולה עם הפאנטמיסט בר חדש וביצענו קטע בשם “Quanto Sperro” שכתבתי בהשראת השירAdimues של המלחין Karl Jenkins, הקטע משלב בתוכו את הכלי Pantam (כלי הקשה מלודי העשוי ממתכת אשר תפס תאוצה גלובלית בשנים האחרונות) המתלווה לשירה הרמונית עשירה וגרוב אפרו-ביט.
בהתחלה היו המון חששות, כי לא ידענו איך הדבר יתקבל בפני המאזינים שהיו רגילים לראות אותנו בלייב, אבל ברגע שהסשנים יצאו (בעמוד האינסטגרם שלנו) הופתענו לגלות את התגובות הנלהבות. כל סשן היה יותר מוצלח מהשני וההייפ שנוצר היה מרהיב לא פחות מפרויקטים אחרים שעשינו עד כה. פתאום הבנתי, שנכון להיום אין דרך מסוימת להנגיש את המוזיקה ושדווקא בתקופות קשות יש הזדמנות לפרוח ולפתח את הדמיון. הסשנים מבחינתי אינן תחליף להופעות אבל הם מעניקים מימד נוסף לצריכה של אמנות ובידור.
מעבר למוזיקה התוכן מעניק מחדש לקהל, אשר נאלץ לשהות בבתים, את תחושת החופש והתקווה שנלקחה ממנו דרך זה דשאנחנו מביאים לו את העולם במלוא הדרתו הישר למסך. אני מקווה שדרך הטור הזה נצליח לעודד את האנשים למצוא את הכוח הפנימי שלהם ואת ההשראה מחדש, כמו שאנחנו מחפשים כשאנחנו יוצרים בתוך ג‘ונגל של מציאות חדשה.
מוזמנים להתעדכן כאן:
Social Media
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה