אמנים מראיינים אמנים - גדי פינגולד מראיין את ישי ריבו

שלום ישי, קוראים לבלוג מה אתה שומע? ולאחרונה האלבום שלך פחד גבהים מתנגן אצלי בלופ באוטו. אז זה מוביל אותי לשאלה הראשונה. יש לך באמת פחד גבהים?

זה משחק מילים כזה. ״פחד גבהים״ זה כביכול נרדף ל״יראת שמים״. פעם מישהו אמר לי ״אם יש לך יראת שמים, אין לך פחד גבהים.״ אם אתה באמת סומך על הקדוש ברוך הוא, אז הרבה דברים שהיית אמור לפחד מהם, אתה לא תפחד, כי אתה יודע שמה שצריך לקרות יקרה. אבל זה גם קשור למקום שאני נמצא אחרי האלבום ראשון, שהגעתי להצלחה מסויימת איתו, ולא ידעתי למה לצפות מהאלבום הזה. לפני שהוצאנו את הסינגל הראשון היה לי מן לחץ כזה שהיה אפילו קצת מעיק. אם באלבום הראשון הרגשתי שאין לי מה להפסיד, פה הרגשתי שיש לי מה להפסיד. ואז אתה יכול להכנס לחרדות מסויימות. זה נורא הפתיע אותי כי זה היה באופן תת-מודע. ברוך השם הצלחתי להתגבר על זה ולשים את זה בצד. הבנתי שאם הדבר הזה רודף אותי זה יפגע לי ביצירה ובבטחון, אפילו שזה משהו שאולי בלתי נשלט. חוץ מזה השם של האלבום רומז גם על הניגוד בין הרצון לפרסום והצלחה, לבין הרצון לשמור רגלים על הקרקע. זה אנטיתזה ל״תוכו רצוף אהבה״ מהאלבום הקודם.

אני זוכר כשהייתי צעיר, הייתי מחכה אחרי הופעות כדי לשאול אמנים, שבעיני כבר הצליחו, איך הם עשו את זה ולאן עלי לפנות. אני ממש זוכר את התחושה הזאת, שאתה לא יודע מאיפה להתחיל אפילו, ואני רואה אותה בעיניים של הרבה צעירים מוכשרים. אני מניח שהרבה שואלים אותך איך עשית, מה הנוסחה שלך להצלחה. יש לדעתך בכלל תשובה לשאלה הזאת?

אני חושב שאין לזה נוסחה, אבל דבר שאני יכול להגיד על עצמי, אני חושב שאדם צריך להאמין בעצמו. ככה הוא מגדיל את הסיכויים להצליח. כשאני ניגשתי לזה, לא ידעתי בדיוק איך הדברים יקרו, אבל ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות, והאמנתי במוצר שלי. ואני חושב שגם לפעמים, עם כל הקושי שבעניין, צריך גם לדעת להיות סבלניים. היום אני מסתכל אחורה, היו לי דברים שהקלטתי לפני העבודה על האלבום הראשון, ובזמנו חשבתי שזה מדהים. ואז הבנתי עם הזמן שצריך לחכות, זה עדיין לא זה. למדתי לבחון את הדברים.

אבל מה שבעיניי הכי חשוב ביצירה, בעיקר לאמן עצמו, זה להיות שלם עם היצירה שלו. להגיד שזה דבר קל? זה ממש לא. אבל כשאתה שלם עם היצירה שלך, אז גם אם בפועל לא תצליח, אתה יודע שעשית ת׳מקסימום. וזה משהו שמלווה אותי לאורך כל הדרך. לדעת שאני עשיתי את מה שמוטל עלי כדי שזה יצליח ויגיע לקהל. לא קרה? בסדר, זה משמים. אבל כשאתה שלם עם מה שעשית, אז גם אם אנשים לא אוהבים, וזה לא כיף לשמוע מישהו שאומר ״לא אהבתי״, או ״לא בא לי להשמיע ברדיו״, אז יש איזה מקום שאתה אומר ״בסדר, לא אהבת. אבל אני אוהב את זה״. וכשיש את הדבר הזה, זה מה שנותן לך כוח לנסות, ולהאמין בעצמך.

איך הצלחת להתגבר על ״משבר האלבום השני״? כלומר, אלבום ראשון הוא תמיד סוג של אוסף, כי היו לך שנים לאסוף חוויות, ומילים, ולחנים. והנה כעבור שנתיים אתה מוציא עוד אלבום. מאיפה באו החוויות והחומרים החדשים?

רוב החומר של האלבום הזה נכתב עוד במהלך העבודה על האלבום הראשון. בין לבין כמעט ולא כתבתי. זה הולך ונהיה לי קשה לכתוב, משתי סיבות. גם כי אני אוהב לאתגר את עצמי ולא לחזור על אותו דבר. אז זה נהיה מורכב, למצוא את הנושא הנכון לכתוב עליו. וגם אני חושב שיש לי פחות זמן.

בגלל ההתבגרות, או בגלל ההצלחה?

אני חושב שזה תלוי אחד בשני. פעם יכולתי לכתוב הרבה שירים, ומתוך חמישה שירים היה שיר אחד או שניים טובים. היום אם כבר אני כותב שיר, אז הוא יהיה שיר טוב. אבל זה לוקח לי המון זמן לכתוב אותו. וזה הרבה גם בגלל העשייה, שאני מופיע ואני עסוק. פתאום הבנתי למה לוקח לאמנים זמן בין אלבום לאלבום.

מה מבחינתך החידוש באלבום הזה, משהו שלא היה בראשון. במה אתה מרגיש שהתפתחת והשתפרת?

גדי פיינגולד. צילום: דניאל אליאור

האלבום הזה בעיני הוא בוגר יותר. ברמת הטקסטים לקחתי דברים קצת יותר עמוקים. ב״תוכו רצוף אהבה״ יש משהו מאוד כללי. באלבום הזה הכנסתי יותר את הפן האישי. זה משהו שהבנתי מהאלבום של שולי רנד, שאנשים מתחברים לכתיבה האישית, הם מזדהים עם השיר. לפני זה הייתי כותב ממקום יותר כללי. מדבר על המשיח, על גאולה. עכשיו זה יותר איך אני, בתור בן אדם פרטי, מרגיש כלפי הדבר הזה.

קרה לי שדיברתי עם אנשים חילונים, שלא קרובים לדת, שקלטתי שהם התחברו לשירים, אבל לנקודת מבט אחרת ממה שאני התכוונתי. לדוגמא כמו ״אור החיים״ שהוא שיר שמדבר על התורה, והוא מבוסס על ההקדמה של ה״אור החיים״ הקדוש לפירוש שלו על התורה. בעיני זה היה כל כך ברור שעל זה השיר מדבר, אבל אנשים הבינו את השיר זה כמדבר על המהות של החיים. באלבום הקודם הדברים היו נורא ברורים, באלבום הזה פתאום ראיתי שיש לשירים כמה פרשנויות שאנשים יכולים להבין את זה, ויש בזה משהו יפה.

אז אני חושב שלקחתי את זה צעד אחד קדימה, ברמת התכנים. אני חושב שהיתה פה איזו אמירה, אולי בתת-מודע, של ״יש לנו מה להביע״. יש לנו מה להגיד, אתה מבין?

מה הכוונה ״לנו״, לאמנים הדתיים?

כן. דיברתי על עצמי, אבל גם אולי ככלל. כששולי רנד הוציא את האלבום שלו זה גרם לי להבין, גם על ידי ההצלחה שלו, שאתה יכול לכתוב משהו מהנקודת מבט שלך שאמן חילוני לא יכול לכתוב. למה אני אומר את זה? כי כאמן דתי אתה כביכול מוגבל. יש דברים שאתה לא יכול לעשות. אתה לא יכול לכתוב כל דבר, אתה לא יכול לשיר כל דבר, אתה לא יכול לעשות דואט עם זמרת, למשל. ואז כששולי יצא אני הבנתי, שאמנם אתה לא יכול לכתוב כל דבר, אבל אתה יכול לכתוב מה שאחרים לא יכולים לכתוב. וזה חידד אצלי את העניין של לכתוב מהנקודת מבט שלי, ולא לנסות להתייפיף. לא לנסות לעשות שיר שכביכול ידבר לכולם, לדבר על הטבע, ועל השלום, ועל היופי. אתה מבין?

כן, זו בדיוק השאלה הבאה שלי. אתה הרי גדלת בירושלים, בסביבה חרדית. לפעמים נראה לי שלציבור הדתי ולציבור החילוני יש ממש שתי שפות שונות. בתור אחד שגדל בעולם החילוני, לי יותר טבעי לחשוב, לכתוב ולהלחין בשפה הזאת. על איזה קהל אתה חושב כשאתה כותב שיר? או שאתה לא חושב על זה?

ישי ריבו: צילום: יח"צ

כשכתבתי את זה, לא חשבתי יותר מדי. יאמר לזכות הקהל החילוני, שהוא מאוד פתוח. הוא מוכן לקבל. אם זה משהו שנוגע, הוא מקשיב. זה נורא הפתיע אותי, ודווקא בשירים שלא חשבתי. אני חוזר לדוגמא של ״אור החיים״, שיר על התורה. מה יותר ״דוסי״ מזה? ומסתבר שגם אנשים שלא קרובים לדת, זה נוגע בהם. וזה הכוח של המוסיקה. הם מפרשים את זה מהמקום שלהם, ומתחברים לזה.

אני יודע בוודאות, שאם הייתי מנסה לרצות קהל מסויים, הייתי מחטיא, ללא ספק. זה היה מורגש. אני הרי לא יכול לכתוב כמו חילוני. זה כמו, תמיד זה מציק לי לראות, נגיד קליפים של אמנים חרדים שמנסים לעשות את עצמם סגנון חו״ל, כל מיני ריקודים כאלה סטייל חו״ל. אז זה בלי בחורות וכל זה. אבל אתה מוזיל את עצמך. כי מה אתה אומר בזה בעצם? ״תשמע הייתי רוצה, אבל אסור לי.״ ואני חושב שכשאתה משדר ״אני נמצא במקום הזה ואני גאה במקום שלי, ואני כותב מהמקום שלי״, אז אני חושב שגם אנשים שרחוקים מהמקום שלך יתחברו לזה, וזה מדהים.

מצד שני המוסיקה שלך היא לא מה שהייתי מגדיר ״מוסיקה חסידית״. יש בה צבעים והשפעות שלקוחות ממש מהמרכז של הרוק-פופ הישראלי. איזו מוסיקה שמעת בילדותך? מה היו ההשפעות?

שמעתי מוסיקה, לא מלא, אבל שמעתי. הראשון שבהם, שאפשר להגיד שבזכותו התחלתי לכתוב שירים, היה עמיר בניון. בהמשך גיליתי את אביתר בנאי, שאהבתי. דודו טסה, שאני מאוד מעריך. הייתי שומע גם מוסיקה חסידית, היה זמר חרדי שמאוד אהבתי בשם חיים ישראל, שהייתי עושה שירים שלו אז. זה מה שהיינו שומעים בבית, אותו ואת אברהם פריד. בהמשך נחשפתי לזמרים כמו שלמה ארצי, אהוד בנאי, וברי סחרוף. מאוד אהבתי את קולדפליי, אבל קולדפליי של האלבומים הראשונים. הם נתנו לי הרבה השראה. אפשר לומר שלמדתי אותם לעומק.

אבל איך בחור חרדי מגיע בכלל לקולדפליי?

זה כבר היה בגיל יותר מאוחר. הייתי אמנם בישיבה אבל שמעתי גם דברים אחרים. הכירו לי את זה...

הסביבה אפשרה את זה, או שהיית יוצא דופן בקטע הזה?

היו לי חברים שהיו שומעים את זה, היינו הולכים פה ושם להופעות של כל מיני אמנים. זה לא שהייתי ״פריק״ של הופעות, אבל נחשפתי קצת למוסיקה. אבל תמיד הקשבתי למוסיקה ממקום של איך זה משפיע על היצירה שלי.

למה, תמיד ידעת שאתה רוצה להיות אמן/יוצר?

כן. ואני זוכר, כשהייתי שומע שיר טוב שהוא נגע בי וריגש אותי, הדבר הראשון שהייתי עושה זה לשבת ולכתוב שיר בהשראתו. בגלל זה אולי לא שמעתי המון אמנים, כי הייתי עסוק ביצירה שלי. אבל האמנים שהזכרתי היוו השראה בשבילי ועזרו לי ליצור. אני גם חיפשתי את זה. דברים מסויימים ״חפרתי״ לתוכם כדי ללמוד אותם, כדי שזה ישפיע עלי.

״לכשאתפנה יהיה לי את כל הזמן

גם אוכל לחלק קצת לבני האדם, לִכְשֶׁ..״

אז אם היה לך את כל הזמן, מה היית עושה, חוץ מלהיות זמר?

אני לא רואה את עצמי לא זמר. אני לומד תורה פעם-פעמיים בשבוע, הייתי רוצה ללמוד יותר, ושיהיה לי גם את החשק ללמוד יותר. אני נהנה מזה, אבל לא תמיד יש לי את החשק ואת הזמן. אני לא יודע אם יש עוד משהו. זה מה שאני עושה כי כנראה רק זה מה שאני יודע לעשות. אותי מדהים לראות אנשים כמוך, שאתה עוסק בהרבה תחומים. אני התמקדתי בדבר אחד. לא חושב שהייתי יכול להיות גם זמר/יוצר, גם לנהל עסק, גם נגן, גם מפיק.

טוב אתה יודע שכל הדברים האלה שהזכרת זה היה סוג של פשרה. מה שבאמת רציתי זה קודם כל להיות אמן/יוצר, ופשוט לא היה לי את האומץ ללכת על זה עד הסוף, וגם זה היה משיקולים פרקטיים. אבל בשלבים מסויימים היה לי ממש עצוב שויתרתי על הדבר הזה, והיה לי גם קושי גדול לחזור לזה.

שמע, אני יודע דבר אחד. אם הייתי הולך לסביבה של אנשים שיוצרים, לדוגמא אם הייתי הולך לרימון, אני חושב שלא הייתי מגיע למקום שאני נמצא בו כרגע. אני גדלתי בסביבה שלא היו את הדברים האלה, זה היה רק חלום. הייתי בודד במערכה. רק למדתי שני אקורדים על גיטרה, כבר הקמתי להקה. זרמתי, עשיתי דברים בלי לדעת באמת איך זה עובד. אם הייתי נכנס למסגרת לימודית, והייתי רואה המון אנשים מוכשרים סביבי, אני חושב שהייתי מפחד. אני חושב שאחת הסיבות שיש כל כך הרבה אנשים מוכשרים והם לא עושים עם זה כלום, זה שהם לא מאמינים בעצמם מספיק. זה מה שמונע הרבה אנשים מלהתקדם. לפעמים צריך ללכת ראש בקיר. להגיד ״אני עושה את זה״ בלי לחשוב יותר מדי. אם הייתי מסתכל על הנתונים – תראה כמה מוסיקאים יש, ותראה איך ההוא הרבה יותר מוכשר ממני, אם אתה נכמס לזה, אתה נכנס לדכאון, ואתה לא יכול ליצור את העניין שלך. אני ברוך השם לא הכרתי את הדבר הזה, והיום אני מבין שאם הייתי נמצא שם, זה לא היה עושה לי טוב. היום במבט לאחור אני אומר בוודאות שאצלי החסרון היה היתרון. לי לא היה ידע, אבל היה לי חשק לעשות את זה ולהצליח, וזה אולי המסר שאני יכול לתת. אני מאמין שמוסיקה, בגלל שזה דבר כל כך נשגב, אין לו חוקים. אתה יכול להתבטא, ולהצליח ולגעת באנשים גם אם אין לך ידע. נכון שאתה לא יכול להיות מנצח, אבל יש לך דרך לגעת באנשים גם אם אתה אנלפבט. אתה מבין מה אני אומר?

ההופעה של גדי פיינגולד במרכז "התהוות" 2.6 בשעה 22.00

יתארחו: רועי אדרי ועידו מימון
ובצוללת הצהובה בירושלים ביום 19.7

ישי ריבו:

4.6 קפה מכאל-צפת

24.6 זאפה ירושלים, מופע צהריים

29.6 החלוץ באר שבע

30.6 פאב הפינה-חמדיה

14.7 זאפה אמפי שוני אורח מיוחד: הראל סקעת

סקירת הופעת השקת האלבום של שר ניב - תמונע - 14.5.16

צריך אומץ לעלות על הבמה בתיאטרון תמונע מבלי להיות מגובה בלהקה מאחוריך, שמורכבת מחטיבת קצב של גיטרה, בס, תופים וכו. אבל זה לא ממש מזיז לשר ניב, זמרת צעירה ומבטיחה שעלתה לבמה עם שני יובלים, אחד על צ'לו ואחד על חשמלית ואירחה את יהוא ירון, אחד מהיוצרים הכי עסוקים בסביבה

האומץ של שר ניב לא בא רק לידי ביטוי ביכולת שלה לעשות הופעה אקוסטית מול תיאטרון תמונע מלא עד אפס מקום אלא בעיקר ביכולת שלה ליצור מוזיקה לא שגרתית. לא מתחנפת ולא לעוסה.

למרות ששר נראית קטנה ושברירית כשהיא שרה נפתחים מבערים של זמרת ברים עוצמתית. הקול שלה הוא הנשק האמיתי.

סגנון השירה שמזכיר במעט את סגנונו של ערן צור וכן של אורח הכבוד בהופעה, יהוא ירון הנפלא.

יכול להיות שלפרוייקט הבא שלה שווה יהיה לה לנסות דווקא להתחבר לצד החשמלי שבה ולהתפוצץ על העולם עם סגנון השירה העוצמתי שלה, הכריזמה שלה והחן הזה שאי אפשר לקחת ממנה.

ההופעה הקרובה של שר ניב תתקיים בפסטיבל יערות מנשה בבימת העץ - יום שישי. שווה ביותר! ותבואו עם ראש פתוח ונפש חפצה.

עם יהוא ירון, צילום: זאביק פשלי

שר ניב: לא פשוט לכתוב שיר פשוט, צילום: זאביק פשלי

סקירת הופעה - מיטל מיכאלי - תמונע - 3.5.16

רוב ההופעות מתחילות בקצב מסוים ומתפתחות לאט לאט שהלהקה מתחממת. ההופעה של מיטל מיכאלי לעומת זאת היא רכבת הרים ריגשית שלא הייתי מוכן אליה. סקירה קצרצרה מהופעת השקת הסינגל של מיטל מיכאלי שנערכה בתמונע ביום 3.5.16. על הצילומים היפים אחראי רועי טוכבנד

מיטל מיכאלי ודאי מוכרת לחלקכם מהריאליטי דה וויס שבו עשתה קמפיין יפה ולאחרים מוכרת מהיותה שחקנית בתוכניות ילדים בערוץ ניקולודיון. 

עצם היותה שחקנית מאפשר לה להרגיש מאד נח על במה ולהביא את כל היכולות שלה לידי ביטוי.

ההופעה של מיטל התחילה דיי בשקט, לקח לי שיר שניים להתחמם ולאחר מכן נקלעתי כמו יתר הקהל לסערה.

רגעי השיא היו ללא ספק ההזמנה של איציק פצצתי לעלות לבמה ולבצע ביצוע מטורף ללהיט של בריטני ספירס טוקסיק. שמעתי ש"איציק" מוכשר אבל אף פעם לא יצא לי לראות אותו מופיע.

הנה דוגמא לשיתוף הפעולה עם איציק פצצתי שצילם דניאל גן אור לשיר "אני מכורה לסוכר";

לאחר התקף המניה הקצר עם איציק, מיטל התיישבה על הכורסה שהכינה מבעוד מועד והקדישה שיר מרגש עד דמעות לאימה שנפטרה.

זה היה רגע מאד מאד מרגש וניתן היה להבחין בקהל בלא מעט דמעות. ההופעה הזו היתה לי כמו רכבת הרים, רגע אחד אתה מתרגש רגע אחר שמח, רגע לאחר מכן עצוב ובסוף - אופוריה.

בקיצור להופעה הבאה שלה תלכו בלי היסוס!

הנה קצת צילומים של רועי טוכבנד:

ספנסרוסו מראיינים את קובי ויטמן

הצמד ספנסרוסו מראיין את קובי ויטמן, מוזיקאי צעיר ותיק ומברר איתו למה הוא בכלל עוסק במוזיקה? מה הקשר בין מוזיקה ללחם ולסנדוויצ'ים ולמה הוא עזב את תל אביב

קובי ויטמן - צילום: תמר טל

תחילת האלבום "מחכה למים", אלבומו השלישי של קובי ויטמן, היא במרץ 2002.

בעודו עובד במרץ על סיום המיקסים לאלבום הבכורה שלו, נקרא ויטמן בצו 8 לשירות מילואים בג'נין.

את השקט של האולפן החליפו קרבות פנים אל פנים, סחיבת פצועים והרוגים, לוויות וקושי פיזי ונפשי עצום.

בתום החודש הארוך בחייו, הוא חזר אל האולפן כדי לסיים את העבודה, אך גילה שהשירים שהיו בשבילו הכל, איבדו כל חשיבות עבורו. 

מקץ ארבע שנים של עבודה אינטנסיבית הוא סיים את כתיבת המופע "מלחמה אופרת רוק", שעלתה בסוף 2007 דווקא מתוך ערפל הכאב והכעס, מתוך ההתמודדות עם קשיי הלחימה והזכרונות, נולד משהו חדש.

כהפקת מקור של צוותא. המופע רץ במשך כמעט חמש שנים וזכה לכל התשבוחות האפשריות. 

בעשר השנים הבאות כתב ויטמן המון מוזיקה לסרטים ולתיאטרון. דווקא הטקסטים האישיים והחשופים, שהיוו חלק דומיננטי בעבודותיו, נשכחו מאחור. בבוקר אחד בתחילת 2012, עשר שנים אחרי, התעורר ויטמן  עם משפט בראש: יוצא לדרך חדשה, החוש גובר על התחושה כבר אין מקום לטעויות, כבר אין מקום להכחשה".

המשפט הזה הפך לשיר שנקרא "דרך חדשה", שיר שבעצם סימל את סיום תקופת ההחלמה שלו.

הוא הכיר את המפיקים הצעירים ספנסרוסו (מתן ספנסר ואורי רוסו), וביחד הם יצאו למסע הקלטות האלבום.

ההשפעות המוזיקליות השונות של כל אחד מהם יצרו אלבום מגוון ומיוחד מאוד, מלא ברבדים חדשים.

ספנסרוסו וקובי ויטמן משמאל. צילום: רונן הלל

להקלטות הצטרפו שועלים ותיקים כמו אלון הלל בתופים ועמיר ג'נגו רוסיאנו בבס, וגם שאול בסר בפסנתר, עידית מינצר בכלי נשיפה, יובל קאופמן בתופים וטל אברהם בחצוצרה.

שירי האלבום מייצגים את המסע אל המלחמה ובחזרה, אל ההחלמה והחזרה ליצירה. הסינגל החדש, "יום רודף", מסמל את ההצלחה של ויטמן במעבר מעיסוק בטראומות השירות הצבאי לענייני הלב והנפש.

 מתי החלטת להיות מוזיקאי ולמה לעזאזל?

זה באג שנולדים איתו. אמא שלי תמיד מספרת שבשלב די מוקדם היא גילתה שאפשר פשוט להושיב אותי ליד הפטיפון ורק להגיע להפוך צד מידי פעם.

זה עבד מעולה מ"עגלה עם סוסה", דרך סיפורי הרשל'ה ויוסי בנאי, כשהגיע התקליט של "גזוז", זה כבר היה ברור שלילד הזה יש בעיה..

אם לא היית מוזיקאי מה היית?

המון פעמים בחיים שלי שמעתי את המשפט " היית צריך להיות…" ואחריו המון דברים  - נגר, צלם, אינסטלטור, קופירייטר, מתופף.. (רגע מתופף זה נחשב מוזיקאי או לא?) מה שבטוח, זה שלא הייתי יכול להיות שיננית.

מי המוזיקאים שהשפיעו עלייך חוץ מהביטלס? ורק גילוי נאות - אנחנו הפקנו את האלבום החדש שלך, אז גם אנחנו לא אופציה בתשובה.

אמרו לי לא לסמוך עליכם. אתם מכשילים אותי פה בכוונה תחילה.. מת על הביטלס, אבל הרבה יותר מתרגש משיר חדש וטוב בעברית. אולי זה בגלל התקליטים ההם מהילדות. מאכזב נכון?

לאבא שלך היתה מאפיה גדולה בבאר שבע. איך יכולת לוותר על לחם טרי בשביל מוזיקה? למה לא רצית להכנס לעסק המשפחתי?

מוזיקה זו התמכרות. כמו סמים ואלכוהול. כמו לאהוד קבוצת כדורגל. ברגע שזה מגיע לרמה מסוימת בדם שלך, זה אבוד. יותר חזק ממני. אי אפשר לוותר על זה או להניח את זה בצד. זה בוער כמו לחם שבדיוק יצא מהתנור.

מתי התחתנת ולמה?

התחתנתי עם החברה הראשונה שלי מהתיכון. הכרתי אותה כשהייתם בני שנתיים בדיוק.. אחרי עשר שנים ביחד הבנתי שהגיע הזמן.באופן כללי אני חושב שמונוגמיה היא המצאה כנגד הטבע, אבל באורח פלא היא עובדת נפלא, לפחות עבורי.

באיזה גדוד היית במילואים והאם אתה מתגעגע לפעמים?

(חשוב לציין שהשאלה נשאלת על ידי ספנסר (אני כמעט בטוח שזה הג'ינג'י, אבל אף אחד לא יודע באמת מי זה מי) נחלאווי שאף פעם לא ישתחרר באמת מהצבא).

הייתי במסייעת 7020, חייל חי"ר פשוט במחלקת הסיור. אני חייב להודות שהיו רגעים יפים, אבל לגמרי מיציתי.

למה עזבת את תל אביב וחזרת לדרום?

אני איש משפחה. אף פעם לא הייתי בקטע של מסיבות, פאבים או מסעדות. אחרי 15 שנה ושני ילדים בגוש דן נהיה צפוף בדירה, וגם התגעגעתי לאדמה. אין שום דבר בתל אביב שמרגש אותי יותר מתפוחי האדמה, הפלפלים ושאר הדברים שאני מגדל בגינה.

כמה שאלות צריך?

לא אמרו, בואו נסגור על עוד שתיים.

הזכרת ירקות, ובאמת שמענו שאתה צמחוני. מתי לקית בזה?

איפשהו באזור גיל שלוש. יש לי זכרון מאוד ברור שלי יורק את הכבד שאמא שלי דחפה לי על הקיר של המטבח. משהו במרקם, בריח, ואני מניח שגם בטעם מגעיל אותי. מסתבר שזה ממש לא נחוץ.

כמה עשית בבוחן מסלול?

די מתן, מספיק עם הצבא.

אז לסיום, איך אתה מסכם את העבודה המשותפת שלנו על האלבום שלך?

היה תענוג אמיתי. נהניתי מכל רגע. הכי מרגשים היו הרגעים בהם עמדתי ושרתי מאחורי הזכוכית ואתם אכלתם סנדוויצ'ים בלי הפסקה. אתגעגע לזה.

קובי משיק את האלבום ביום 19.4

אביב משולם מפרויקט - לוויתנים בפוסט אורח אביבי

אביב משולם, צילום: עוז ברק

׳לוויתנים׳ הוא הרכב ופלטפורמה מוסיקלית שיצרו המוזיקאים והמפיקים אביב משולם ותומר ברוך, בהשתתפותם של מגוון אקלקטי של מוזיקאים וזמרים שהשתתפו ולקחו חלק משמעותי בהקלטות: רונה קינן, ארקדי דוכין, סיון טלמור, אורון שרי (׳העברית׳), עדן לשם ('Hush Moss'), וכרמל אקמן. האלבום ״אחרי גופי המים״ הוקלט בשלמותו ב׳מרתף׳ - אולפן ההקלטות של אביב במושב נטעים. בבידוד, באינטימיות ובמרחק מהעיר הם חקרו ועיצבו את הצלילים והקולות שחיפשו. התוצאה היא פופ אלגנטי שלא מתחשב בכללים. האלבום המלא עתיד לצאת ב 2016

אביב משולם כתב לבלוג על 5 שירים שהשפיעו על האלבום החדש;

The Budos Band - Unbroken, Unshaven

ערבוב מדהים של ספגטי, אפרוביט, סול ופאנק על-ידי החבורה המטורפת הזו מברוקלין

Mercedes Sosa - Dorotea la cautiva

שיר שגיליתי רק לאחרונה, סוף העולם

DRC Music - Lingala

באופן לא מפתיע - דיימן אלברן מצא אנשים מוכשרים בקינשסה, קונגו

Otis Redding - A Change Is Gonna Come

אוטיס רדינג הספיק לעשות את כל זה ולמות בגיל 26. 

iamamiwhoami - y

דברים שסקנדינבים עושים הכי טוב

שיתוף פעולה משמעותי נוסף התחיל אחרי סיום ההקלטות יחד עם הבמאי והיוצר הייחודי אור פליישר. אור משלב בין אומנות לטכנולוגיה מתפתחת ויצר לפרויקט "לוויתנים" רובד אינטראקטיבי עשיר, מרתק ובלתי נפרד מהמוסיקה.

׳מיתוס׳ הוא סרט אינטראקטיבי קצר המתרחש במציאות מדומה ומאפשר צפיה דרך שלל פלטפורמות הכוללות מחשבים, סמארטפונים ומשקפי מציאות מדומה. בשיר ׳האם אוכל לאהוב בשלווה׳ המשתתף יכול לשלוט בנקודת מבטה של המצלמה - מה שיוצר חוויה אישית, עמוקה וסוריאליסטית.

הסרט זמין באתר האינטרנט ומאפשר למשתתף לבחור את הגרסה המתאימה למכשירו. הסרט הוא הראשון מסוגו בישראל ומכיל אלמנטים חלוציים בעולם.

׳מיתוס׳ נבחר להשתתף בפסטיבלים בינלאומיים רבים ויתחרה במספר קטגוריות. בין הפסטיבלים: The Kleidoscop VR Film Festival שיערך בעשר ערים מרכזיות בארה״ב ובקנדה,
New Media Film Festival שיערך בלוס אנג׳לס.

לא רק סינגולדה - הגיטריסטים הכי טובים בסביבה (חלק א')

הגיטרה היא ללא ספק כלי הנגינה הכי פופולארי, אפשר לנגן בבית עם עצמך, לנגן איתה בקומזיץ או לנגן מול איצטדיון מלא (אף פעם לא ראיתי מישהו עם כינור, קלרינט או מנדולינה בקומזיץ) גיטריסטים טובים יש בשפע. יש כאלה שהטכניקה שלהם מעולה ויש כאלה שיש להם FEEL מדהים. אבל יש כאלה שיש בנגינה שלהם ערך מוסף. משהו אחר. משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. כל אחד יכול לנגן על גיטרה וזה אחד מכלי הנגינה הכי קלים, אבל לא כל אחד יכול לפתח סגנון עצמאי ומיוחד משלו ולגרום לכך שמישהו יכתוב עליו. הנה לכם כמה גיטריסטים ששווה לכתוב עליהם

תמוז דקל - מספיק להיות חבר בכמה קבוצות פייסבוק של גיטריסטים ולהתרשם מכמות אנשים שאוהבים ומעריכים את הנגינה של תמוז דקל ולא פחות את הסאונד המיוחד שלו שבא לידי ביטוי בשליטה מטורפת על פדלים לא פחות מאשר על האצבעות. תמוז הוא הגיטריסט של הסופר גרופ טאטרן שמורכב מהבסיסט אופיר בנימינוב (ששווה לכתוב גם עליו, כי מה שהוא עושה עם הבס, רק הוא עושה עם בס) ומתופף העל המבוקש דן מיו. השליטה המטורפת של תמוז בגיטרה היא משהו שעוד ידברו עליו שנים.

Pieces - part #2
Pieces - part #2Tamuz performing his hypnotic song 'ReGrowth'On April 1st we'll be performing at Tallinn Music Week (EE), And next month in Israel: http://bit.ly/tatran-halls
Posted by TATRAN on Monday, March 21, 2016

גל ניסמן - גל ניסמן הוא מסוג הגיטריסטים שכל פעם שהוא נוגע בגיטרה הוא משתפר יותר ויותר. לגל יש טכניקה מעולה, FEEL מדהים,  יכולת הלחנה, שליטה מעולה ביד ימין ובטח בשמאל, (זו לא בדיחה יש גיטריסטים שיד ימין שלהם פחות פוגעת) הוא מדהים גם בליווי וגם ביציאה לסולואים ויש לו את הקסם הזה שכולם בוהים בו כשהוא מנגן. גל שולט בצורה מדהימה גם בחשמלית וגם באקוסטית בעיקר בבלוז, רוק, פולק וקאנטרי. גל הוא המנהיג והלב הפועם של להקת FULL TRUNK והוא גם מנגן ושר בפרויקט המחווה ללאונרד כהן.

מייקל קוברין - וירטואוז האקוסטית. טומי עמנואל הישראלי. נגן מדהים בעל יכולת פסיכית על הגיטרה והוא עושה בה כל מה שהוא רוצה והיא נרתמת ב-110%. למייקל יכולת הלחנה יצירתית ומדהימה והוא מנגן תוך ליווי עצמי + תיפוף (על גוף הגיטרה) + טאפינג ברמות הכי גבוהות.

יוסי סאסי - יוסי סאסי, חבר טוב של מייקל קוברין, גיטריסט על בפני עצמו. יוסי ממיסדי אורפנד לנד וניגן בלהקה עד שפרש לקריירה עצמאית. יוסי ממציאי הז'אנר אוריינטל-רוק. חיבור אתני לרוק הכבד. לשם כך יצר את הבוזוקיטרה, שילוב בין גיטרה חשמלית ובוזוקי. כלי מיוחד ועוצמתי שנבנה ועוצב במיוחד עבורו. בכל הרשימה המכובדת הזו אין גיטריסט שעשה דרך ארוכה ומלאה כמו יוסי שניגן על הבמה עם סטיב וואי ועם ג'ו סטריאני וכשאתה עושה את זה כנראה שאתה באמת משהו מיוחד.

עידן שניאור - לפני כמה חודשים הייתי בהופעה של המשקפיים של נויפלד ושמוליק נוייפלד הציג את עידן שניאור כגיטריסט האקוסטית הכי טוב בארץ. יש מצב שהוא טעה. כי עידן שניאור הוא בהחלט אחד מהגיטריסטים הכי טובים בארץ אבל בטח לא רק על אקוסטית. עידן מנגן עם מס' רב של אומנים כולל כאלה מהשורה הראשונה כמו ריטה, הראל סקעת ושירי מימון. עידן גיטריסט מאד מגוון והוא יכול לנגן בכל סגנון שצריך. עידן נבחר לאחרונה לייצג את ישראל בתחרות הבלוז בממפיס טנסי ועשה זאת בענק.

יאיר רובין - יאיר רובין הוא מסוג הגיטריסטים שפיתחו סגנון עצמאי ויחודי משלהם. יש לו פריטה מיוחדת שעד היום לא הצלחתי להבין. הוא מנגן ללא מפרט והוא מסוג הגיטריסטים שגורמים לגיטרה לשיר בעצמה. הנגינה באצבעות מדגישה את ה-FEEL המיוחד שלו וכל שיר שלו זוכה לטיפול מיוחד מבחינת הסאונד והסגנון של הפריטה. החיבור בין הנגינה שלו לטקסטים שלו הוא חיבור מיוחד וממש אפשר להרגיש את הטקסטים הנוקבים שלו גם דרך הנגינה וזה משהו שמעט מאד גיטריסטים יודעים לעשות.

יוסי מזרחי - יוסי מזרחי גדל בבית מוזיקלי והתחיל בכלל כמתופף, לאט לאט עשה מעבר לגיטרה ומשם גם לכל יתר כלי הנגינה, מעבר לעובדה שמדובר במפיק מוזיקלי מטורף ועסוק ליוסי יש יכולת נגינה וכריזמה בימתית מהבולטות בארץ. יוסי מנגן עם הדג נחש והוא חלק מהחברים המוכשרים ב- acollective וכמובן עם נינט. יוסי לא מסתפק בלנגן בגיטרה ותמיד על הבמה תמצאו לידו גרוב בוקס, או תופים או מקלדות שליטה למיניהן. יוסי מסוג הגיטריסטים שנכנסים ל-ZOON כשהם מנגנים וזה כולל את כל מחוות השיער וההשתוללות.

תומר ישעיהו - אם יוסי סאסי חיבר בוזוקי לגיטרה, תומר ישעיהו מנגן על הגיטרה כאילו היא בוזוקי. יש לו סגנון מיוחד שמשלב בין אריס סן, גורג' אריסון ורובי קריגר מהדלתות. גם תומר הוא מסוג הגיטריסטים שהנגינה משתלבת לו בטקסטים. אני לא חושב שיש עוד גיטריסט בארץ שמנגן בסגנון ובסאונד המיוחד של תומר. תומר הוציא לאחרונה את אלבומו האחרון - אופניים חשמליים שבו הנגינה היחודית של תומר באה לידי ביטוי בכל שיר ושיר.

חושבים שמישהו חסר? רשמו בתגובות ואולי הוא יכנס לחלק ב'