הצמד ספנסרוסו מראיין את קובי ויטמן, מוזיקאי צעיר ותיק ומברר איתו למה הוא בכלל עוסק במוזיקה? מה הקשר בין מוזיקה ללחם ולסנדוויצ'ים ולמה הוא עזב את תל אביב
בעודו עובד במרץ על סיום המיקסים לאלבום הבכורה שלו, נקרא
ויטמן בצו 8 לשירות מילואים בג'נין.
את השקט של האולפן החליפו קרבות פנים אל פנים, סחיבת פצועים
והרוגים, לוויות וקושי פיזי ונפשי עצום.
בתום החודש הארוך בחייו, הוא חזר אל האולפן כדי לסיים את
העבודה, אך גילה שהשירים שהיו בשבילו הכל, איבדו כל חשיבות עבורו.
מקץ ארבע שנים של עבודה אינטנסיבית הוא סיים את כתיבת המופע "מלחמה
אופרת רוק", שעלתה בסוף 2007 דווקא מתוך ערפל הכאב והכעס, מתוך ההתמודדות עם קשיי הלחימה
והזכרונות, נולד משהו חדש.
כהפקת מקור של צוותא. המופע רץ במשך כמעט חמש שנים וזכה לכל
התשבוחות האפשריות.
בעשר השנים הבאות כתב ויטמן המון מוזיקה לסרטים ולתיאטרון. דווקא
הטקסטים האישיים והחשופים, שהיוו חלק דומיננטי בעבודותיו, נשכחו מאחור. בבוקר אחד
בתחילת 2012, עשר שנים אחרי, התעורר ויטמן
עם משפט בראש: יוצא לדרך חדשה, החוש גובר על התחושה כבר אין מקום לטעויות, כבר
אין מקום להכחשה".
המשפט הזה הפך לשיר שנקרא "דרך חדשה", שיר שבעצם
סימל את סיום תקופת ההחלמה שלו.
הוא הכיר את המפיקים הצעירים ספנסרוסו (מתן ספנסר ואורי רוסו),
וביחד הם יצאו למסע הקלטות האלבום.
ההשפעות המוזיקליות השונות של כל אחד מהם יצרו אלבום מגוון
ומיוחד מאוד, מלא ברבדים חדשים.
 |
| ספנסרוסו וקובי ויטמן משמאל. צילום: רונן הלל |
להקלטות הצטרפו שועלים ותיקים כמו אלון הלל בתופים ועמיר ג'נגו
רוסיאנו בבס, וגם שאול בסר בפסנתר, עידית מינצר בכלי נשיפה, יובל קאופמן בתופים
וטל אברהם בחצוצרה.
שירי האלבום מייצגים את המסע אל המלחמה ובחזרה, אל ההחלמה
והחזרה ליצירה. הסינגל החדש, "יום רודף", מסמל את ההצלחה של ויטמן במעבר
מעיסוק בטראומות השירות הצבאי לענייני הלב והנפש.
זה באג שנולדים איתו. אמא שלי תמיד מספרת שבשלב די מוקדם היא
גילתה שאפשר פשוט להושיב אותי ליד הפטיפון ורק להגיע להפוך צד מידי פעם.
זה עבד מעולה מ"עגלה עם סוסה", דרך סיפורי הרשל'ה
ויוסי בנאי, כשהגיע התקליט של "גזוז", זה כבר היה ברור שלילד הזה יש
בעיה..
אם לא היית מוזיקאי
מה היית?
המון פעמים בחיים שלי שמעתי את המשפט " היית צריך
להיות…" ואחריו המון דברים - נגר, צלם,
אינסטלטור, קופירייטר, מתופף.. (רגע מתופף זה נחשב מוזיקאי או לא?) מה שבטוח, זה
שלא הייתי יכול להיות שיננית.
מי המוזיקאים
שהשפיעו עלייך חוץ מהביטלס? ורק גילוי נאות - אנחנו הפקנו את האלבום החדש שלך, אז
גם אנחנו לא אופציה בתשובה.
אמרו לי לא לסמוך עליכם. אתם מכשילים אותי פה בכוונה תחילה..
מת על הביטלס, אבל הרבה יותר מתרגש משיר חדש וטוב בעברית. אולי זה בגלל התקליטים
ההם מהילדות. מאכזב נכון?
לאבא שלך היתה מאפיה
גדולה בבאר שבע. איך יכולת לוותר על לחם טרי בשביל מוזיקה? למה לא רצית להכנס לעסק
המשפחתי?
מוזיקה זו התמכרות. כמו סמים ואלכוהול. כמו לאהוד קבוצת
כדורגל. ברגע שזה מגיע לרמה מסוימת בדם שלך, זה אבוד. יותר חזק ממני. אי אפשר
לוותר על זה או להניח את זה בצד. זה בוער כמו לחם שבדיוק יצא מהתנור.
מתי התחתנת ולמה?
התחתנתי עם החברה הראשונה שלי מהתיכון. הכרתי אותה כשהייתם
בני שנתיים בדיוק.. אחרי עשר שנים ביחד הבנתי שהגיע הזמן.באופן כללי אני חושב
שמונוגמיה היא המצאה כנגד הטבע, אבל באורח פלא היא עובדת נפלא, לפחות עבורי.
באיזה גדוד היית
במילואים והאם אתה מתגעגע לפעמים?
(חשוב לציין שהשאלה נשאלת על ידי ספנסר (אני כמעט בטוח שזה
הג'ינג'י, אבל אף אחד לא יודע באמת מי זה מי) נחלאווי שאף פעם לא ישתחרר באמת
מהצבא).
הייתי במסייעת 7020, חייל חי"ר פשוט במחלקת הסיור. אני
חייב להודות שהיו רגעים יפים, אבל לגמרי מיציתי.
למה עזבת את תל אביב
וחזרת לדרום?
אני איש משפחה. אף פעם לא הייתי בקטע של מסיבות, פאבים או
מסעדות. אחרי 15 שנה ושני ילדים בגוש דן נהיה צפוף בדירה, וגם התגעגעתי לאדמה. אין
שום דבר בתל אביב שמרגש אותי יותר מתפוחי האדמה, הפלפלים ושאר הדברים שאני מגדל
בגינה.
כמה שאלות צריך?
לא אמרו, בואו נסגור על עוד שתיים.
הזכרת ירקות, ובאמת
שמענו שאתה צמחוני. מתי לקית בזה?
איפשהו באזור גיל שלוש. יש לי זכרון
מאוד ברור שלי יורק את הכבד שאמא שלי דחפה לי על הקיר של המטבח. משהו במרקם, בריח,
ואני מניח שגם בטעם מגעיל אותי. מסתבר שזה ממש לא נחוץ.
כמה עשית בבוחן
מסלול?
די מתן, מספיק עם הצבא.
אז לסיום, איך אתה
מסכם את העבודה המשותפת שלנו על האלבום שלך?
היה תענוג אמיתי. נהניתי מכל רגע. הכי מרגשים היו הרגעים בהם
עמדתי ושרתי מאחורי הזכוכית ואתם אכלתם סנדוויצ'ים בלי הפסקה. אתגעגע לזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה