כל מי שעוקב אחר הבלוג שלי יודע שהמוזיקה של J.VIEWS אהובה עליי במיוחד כבר מהאלבום הראשון ועד לאלבום האחרון 401 DAYS שנוצר במסגרת ה- DNA PROJECT המדהים בפני עצמו. כי איך אומרים, הדרך לא פחות חשובה מהיעד והיא מדהימה בהחלט במקרה הזה. יונתן דגן, האיש שעומד מאחורי כל הטוב הזה, הסכים להתראיין לבלוג והוא מספר איך נולדים לו רעיונות, איך הוא הרגיש בהשקת האלבום במשכן האופרה, מה יהיה הפרויקט הבא ועם איזה אומן ישראלי הוא חולם לעבוד
למי שפחות מכיר את JVIEWS אז למעשה מדובר בפרוייקט של המוזיקאי יותן דגן שמתגורר בשנים האחרונות בניו יורק ועובד משם על המוזיקה שלו. פרוייקט ה- DNA הוא הפרוייקט האחרון שלו שבעצם מציג את יצירת אלבומו האחרון 401DAYS, אלו הימים שלקחו לו ליצור את האלבום. את האלבום ליווה אתר אינטרנט דינמי שהציג על נקודות צירי זמן לכל שיר שבאמצעותן אפשר היה להציץ לרעיונות, לצלילים, להשראה ולדרך שבה יונתן עושה מוזיקה.
הפרויקט הזה, בליווי אתר האינטרנט והחופש היצירתי לו יונתן היה זקוק, לא היה זול ולכן לצורך מימון הפרויקט יונתן גייס 60,000$ באתר קיקסטארטר. לאחר סיום הפרויקט והשקת האלבום, יונתן חבר לתזמורת המהפכה והשיק ביום 7.6.16 במופע מרהיב ומרגש את האלבום במשכן האופרה בתל אביב.
מעטים האומנים הישראלים שמסוגלים להפיק ולהתחייב לערב כזה אבל יונתן הוא לגמרי אחד מהם. ולמרות ש- JVIEWS יותר מוכרת לקהל צעיר בקהל ניתן היה להבחין בקשת רחבה של גילאים. בכל אופן, הבחירה במשכן האופרה התבררה כבחירה מעולה להשקה המיוחדת.
ההופעה היתה מלווה בסרטוני וידיאו שהציגו קטעים מהפרוייקט, מנקודות שהשפיעו עליו ונתנו ליונתן את ההשראה והרעיונות. כל שירי האלבום נוגנו למעט שיר אחד (הרצועה השניה מהאלבום) ולחלקו השני של המופע יונתן הזמין את חבריו הטובים והבסיס הראשוני של JVIEWS אורי ג'ה, נועה למברסקי, יקיר בן טוב ואמיתי אשכנזי ויחד הם ביצעו כמה מהלהיטים המוכרים של JVIEWS בשלב זה, כבר אף אחד לא נשאר לשבת.
לאחר שנרגעו הרוחות וסיבוב ההופעות הישראלי שכלל עוד מס' הופעות במתכונת רגילה הסתיים, יונתן חזר לניו יורק והוא התפנה לענות על כמה שאלות לבלוג:
קודם כל השאלה
המתבקשת. למה החלפת את ה- Z ב-S ב- JVIEWS ?
משום מה פתאום זה נראה לי מזוהה עם
היפ-הופ של שנות התשעים, אני הולך לכיוון יותר ויותר רחוק מוזיקלית מהאות זי אם זה
נשמע הגיוני בכלל..
בנוסף אני מרגיש שיש איזו התחלה של
תקופה חדשה בעולם שלי, וזה נראה כמו הזמן הכי נכון לשנות טיפה את השם.
 |
| יונתן דגן באופרה משיק את 401days, צילום: דניאל פוליבוי |
האם אתה יכול
לספר על הרגע שבו נולד הרעיון לפרויקט ה- DNA? האם זה בנג'ה ברכבת או הראיון עם נינה
סימון או דווקא רעיון שהתבשל אצלך עוד מהתקופה של work in progress?
זה רעיון שהיה לי בראש תקופה
ארוכה. יותר נכון, החוסר הורגש תקופה ארוכה. כל פעם שהייתי יוצא עם הלאפטופ
לעבוד באיזה פארק, או יער, או הקלטתי צלילים בהליכה בטבע, או שמישהו זרק לי הערה
שהפכתי למילים לשיר, כל המקרים האלה הרגישו כמו משהו מאוד אומנותי בשבילי, כמעט
כמו השירים עצמם. החוסר בנגן מוזיקה שיכול לנגן לא רק את השיר אלא גם את הרגעים
האלו היה לי מאוד מורגש.
וכשירדתי
לסאבוויי ופגשתי את בנג׳ה שפשוט שר שם, זה היה סוג של המומנט שבו החלטתי לצאת לדרך
עם הפרוייקט והעבודה על התכנות והקונספציה קיבלו בוסט של ממש.
בDNA חשפת במידה רבה את שיטת העבודה שלך
אבל האם לפעמים יוצא לך שאתה פשוט כותב מילים לשיר עם גיטרה או קלידים בשיטה הישנה
או שאצלך זה קורה אחרת?
האמת שאני לא חושב שאי פעם כתבתי
שיר. אני כותב במקביל לביצוע ולעשיית המיקס. יצירת מוזיקה אצלי היא מאוד
אימפולסיבית, אינטואיטיבית לפעמים.
לרוב
יש איזה צליל, אני מקליט אותו, ואז יש מילים שמתאימות לו, ואז עריכת סאונד שגוררת
אחריה עוד משפט ועוד מלודיה, וככה נהיה השיר.
בהרבה
מקרים אני פשוט מתעד את החיים בטלפון שלי, שולח לעצמי הודעות, מצלם שלטים ברחוב,
פותח הקלטה במסעדה, כל הדברים האלה בסופו של דבר מוצאים את דרכם בזמן הנכון לאיזה
דמו שאני מתחיל בסטודיו, ופתאום הקונספט של השיר יותר גדול ממני, כאילו הוא התבשל
איפשהו הרבה זמן, פתאום יש שכבות על שכבות של שיר, של עולם. בDNA פרוג׳קט מאוד אהבתי לראות את
התהליך קורה, צפיתי בתהליך, והרבה פעמים היו עדכונים שהיו סוג של ״אה, מסתבר שהשיר
הוא על כך וכך״ כאילו השיר לקח את המושכות ואני פשוט התלוויתי לטיול.
האם הרעיונות
היצירתיים שלך כמו ה-DNA, הנגינה על
פירות או החיבור בין פעימות הלב לalmost הם רעיונות שקופצים לך לראש ואתה
מיישם אותם בהזדמנות הראשונה או שאלה דברים שמתבשלים זמן רב?
הרעיון לעשות שיר שמשתמש בפעימות
הלב כמטרונום היה רעיון של רגע, נראה לי הכי הגיוני פתאום. יותר מזה, נראה היה לא
הגיוני ששנים אני רק משתמש ב-BPM שמוכתב ממחשב. מה עם הגוף? כל החיים יש לי BPM מבפנים, איך זה ישמע על שיר?
נראה לא הגיוני שלא חשבתי על זה לפני זה.
בכלל,
הרעיון הזה הפך את עולמי והרגשתי שנגעתי בקצה הקרחון בלבד, יש עוד הרבה מה ללמוד
ולנסות שם.
אותו
דבר הנגינה על הפירות, זה ממש היה סתם ניסוי איזה יום, לא משהו שחשבתי עליו לפני
זה.
בהמשך לשאלה
הקודמת מה הדבר הבא שאתה מתכנן לעצמך ולנו?
אני מנסה לא לתכנן. אבל לפני כמה
ימים ממש כשהופענו בארץ, ממש כשעליתי על הבמה, מישהו זרק לי משפט, שהוא קיבל הארה
על הפרוייקט הבא שלי. משהו שהיה נשמע לי מופרך לגמרי באותו הרגע. אבל ביומיים
האחרונים, אני מסתובב באפסטייט-ניו יורק בסוג של חופש ולא מפסיק לחשוב על הרעיון
שהבחור זרק לי. אעדכן...
פרוייקט הDNA הוא פרויקט מדהים ובעצם סוג
של startup שיכול להתאים למוזיקאים רבים. האם
קיבלת פניות להעביר את זה הלאה או שזה משהו חד פעמי שאתה שומר לעצמך?
אני חושב שלהרבה מוזיקאים יש את
הצורך הזה לתעד את העשייה שלהם ולהיות יכולים לשחרר את הרגעים שמאחורי השירים
שלהם. ויחד עם אנשים מאוד מוכשרים אנחנו עובדים על לאפשר את זה לעוד אמנים מלבדי.
גם לגבי זה אעדכן.
 |
| יונתן דגן ותזמורת המהפכה מארחים את נועה למברסקי, צילום: זאביק פשלי |
האם יש לך שאיפות גם בתחום הטכנולוגי כמו האקזיט של יוני בלוך
לדוגמא. זה משהו שעשוי לעניין אותך?
אני מאוד מתעניין בטכנולוגיה
ואיכשהו יוצא שהרבה פרויקטים שאני עושה גובלים באינוביישן באיזושהי צורה. אני
באופן אקטיבי לא רודף אחרי הרעיונות האלה, אבל כשהם באים באופן טבעי, אז אני מאוד
נמשך לפתח אותם וזה חלק ממה שמניע אותי ביצירה, ומאותו מקום אני גם לפעמים נמשך
לסטארט-אפים ושיתופי פעולה. נראה לי שאני עשוי מהחומר שיוכל לעבוד שנים בשביל לפתח
חברה רק אם הגרעין שלה מרגיש לי יצירתי ובעל איזושהי משמעות בעולם היצירתי.
 |
| 401days album |
אני באופן אישי (ואני
מאמין שגם רבים אחרים) מרגיש שחלק מהמוזיקה שאתה עושה משפיעה עליי כימית בגוף
וגורמת לי להתרגשות גדולה ולצמרמורת, זה יכול להיות ביט מאד מסוים שאתה מגלה תוך
כדי השמיעה העשירית או סולו קלידים או סקסופון או אפילו פייד האוט של שיר. –
האם יש לך נוסחה ליצירה שכזו כי זה קורה כמעט בכל השירים שלך (במיוחד בשני
האלבומים אחרונים)?
אני לא ממש יודע, אני חושב שזה
קשור לעובדה שאני יוצר מוזיקה ממקום מאוד ויזואלי. לרוב אני מדמיין צבעים, נוף
מסויים, שעה מסוימת ביום, ואני כותב לזה סאונדטרק. אני לא ממש כותב שירים, אני
ממקסס איזה טעם/ריח/רגע בחיים והחוייה שאני מנסה ללכת אליה היא חוויה חושית, זה מה
שעושה לי את זה בסטודיו. אני יכול להתעכב שבועות על 5 שניות בשיר, כי זה לא השיר
שאני מנסה ליצור, זה האופן שבו הוא מקיש על האוזן. זאת האובססיה שלי. ואני שמח
לשמוע שזה נוגע – תודה.
לפני כמה חודשים,
במסגרת ראיון לבלוג התראיין ברוך בן יצחק מרוקפור והוא אמר שלדעתו עוד כמה שנים
המוזיקה תהיה משהו שונה ממה שאנחנו מכירים היום. הוא נתן דוגמא שמישהו אומר בוא
נלך לעשות X ... במקום
להגיד בוא נלך לעשות מוזיקה, כמו היום. אתה כבר התחלת את התהליך הזה במידה רבה עם
החיבור הדיגיטלי והסמארטפונים למוזיקה. מה דעתך על מה שיהיה בעתיד מהבחינה הזו?
אני יכול
לראות סיטואציה שבה מוזיקה לא תהיה רלוונטית. אם הסיבה שבגללה אנחנו מקשיבים
למוזיקה היא בשביל לחוות רגש מסויים - אז כשיוכלו להיכנס לנו לתוך המוח ממש
(וירטואל ריאליטי כפול 10 נגיד) כבר יוכלו לשתול רגש של שיר שלם במאית השניה.
אני
כמובן מפחד מהרגע הזה, אבל עד אז אנחנו מנגנים פה, ואין תחליף למציאות המדומה
שאנחנו מספקים למוח וללב שלנו עם המוזיקה היום, זה דבר קסום שאני מאמין לא ישתנה
בהרבה בשנים הקרובות, לפחות לא במובן של גלי קול שמכים באוזן, במוח ואז בלב.
האלמנט הזה הוא לא בר החלפה עדיין.
הקונספט הקדום של
הבלוג הוא מה האומנים שומעים. אתה יכול לספר קצת על מה אתה שומע, מה משפיע עליך,
ומה אתה אוהב במוזיקה של היום?
אני אוהב מוזיקה משנות ה70 וה80
שנשמעת כמו 6 בערב בעיקרון..
יצא לך להפיק או
למקסס אלבומים של אמנים ישראלים כמו פוטוטקסיס, מאיה איזקוביץ ואברהם טל, מה קורה
מהבחינה הזו בחו"ל? האם יצא לך להפיק מוזיקאים בחו"ל ואם כן במה שונה
העבודה איתם מלעבוד עם ישראלים?
האמת שלא יצא לי הרבה, אני פחות
ופחות מפיק. בארה"ב עשיתי בעיקר רמיקסים, למובי, לדיידו, קינגס אוף ליאון,
אבל זאת לא היתה עבודה ישירות עם האמנים אלא יותר עם חברות ההפקה שלהן. אז אין לי
השוואה ממש.
 |
| המנצח והמנצח האמיתי של הערב, צילום: דניאל פוליבוי |
איך אתה מסכם את
ההופעה באופרה? ניכר שמאד התרגשת וגם הקהל שלך שלא רגיל לשבת בשלב מסויים נעמד
בעיקר בחלקים מנחלים ובתים ומאד התרגש מהמעמד.
היה
מדהים, היה רוחני, היה חיבור מסוג אחר. התזמורת, הוידאואים, היה מעיין מסיבת סיום
לפרוייקט הכי גדול שעשיתי בינתיים. משהו הרגיש מאוד חזק בחדר.
כמו
שאמא שלי אמרה לי יום אחרי - בהופעות האלה אנחנו יוצרים זכרונות.
1200
איש שיש להם זיכרון דומה של הערב המאוד מיוחד הזה.
כולנו
נסתובב על הערב הזה יחד תמיד.
האם מדגדג לך
לעשות אלבום בעברית? אתה חולם בעברית?
בינתיים
עוד לא מדגדג לי לעשות אלבום בעברית. ואני לא זוכר באיזו שפה אני חולם, לא בטוח
שאני חולם בשפה בכלל...
 |
| משכן האופרה, 1200 איש שבאו להשקה, צילום: דניאל פוליבוי |
האם מתוכננות
הופעות נוספות בארץ או בחו"ל עם תזמורת המהפכה?
בינתיים לא, חושבים על זה.
לסיום, עם איזה
אומן בינלאומי או ישראלי היית רוצה לעבוד? להפיק?
אביתר בנאי, ביורק, סופיאן סטיבנס,
טרנט רזנור.
 |
| יונתן דגן - ממקסס טעם, ריח, רגע. צילום: דניאל פוליבוי |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה