פוסט אורח - הדס לחר

הדס לחר (30), יוצרת ירושלמית מבטיחה, החלה ליצור בגיל צעיר. במהלך השנים היא ספגה הן השפעות של פרוגרסיב רוק, והן של פולק ופלמנקו. מאוחר יותר, החלה ללמוד ב"רימון". היצירה של הדס משקפת את סיפור חייה  - נדודים בין מקום למקום, בין בית לבית, בדידות וחיפוש עצמי. הדס הסכימה לכתוב לבלוג על השירים שהשפיעו עליה

כשהייתי קטנה, אבא שלי היה שם קלטות באוטו ומשמיע לנו מלא מוסיקת קאנטרי ובעיקר את דון מקלין. השיר הזה זכור לי מגיל צעיר כשיר שאבי מאד אהב והוא מלווה אותי מאז בכל מיני אירועים בחיים. יש משהו במילים שתפס וממשיך לתפוס אותי. "This world was never meant for one as beautiful as you", התפיסה שיש אנשים שפשוט יפים מדי לעולם הזה.

Daughter הם הרכב בריטי מגניב לאללה שהכרתי אני חושבת בשנה האחרונה.

כולה 3 נגנים וזה נשמע כמו עולם ומלואו. יש משהו בקול הרך והעמוק של הסולנית שמכניס אותך לטראנס בעיניי. ובמיוחד השיר הזה,  עם הסיום "I sometimes wish I'd stayed inside my mother, never to come out". לפעמים זה בדיוק איך שאני מרגישה.

אביתר בנאי. אח, אביתר בנאי. התחלתי להקשיב לו בתיכון ולא הפסקתי מאז. השירים שלו עושים לי משהו בבטן, נוגעים במקומות הכי עמוקים. השיר הזה לוקח אותי למסע בתוך עצמי ומעורר הרבה מחשבות של חשבון נפש ותהיות. "הכל נכון, אני מודה באשמה, אני מודה באשמה, אני מודה באשמה".

בגיל 15 בערך התחלתי ללמוד לנגן על גיטרה חשמלית, נכנסתי לזה חזק, הייתי מקשיבה לjoe satriani, Dream Theater, steve vai כמובן. ואז בגיל 16 כשהייתי במגמת מוסיקה בצוללת הצהובה הופעתי עם השיר הזה של סטריאני. זו היה חוויה נורא נורא מרגשת ומלחיצה, להיות סולואיסטית של גיטרה. אבל אני זוכרת כמה למדתי ולקחתי מזה, שאפשר לדבר גם בלי מילים. חייבת להגיד שמתגעגעת מאד לסגנון נגינה הזה.




לילה אחד בעודי נוסעת ברכב שמעתי איזה שיר סופר מגניב ברדיו, כשחזרתי חיפשתי את השיר והיוצרת שלו והגעתי ליעל דקלבאום. מייד קניתי לי את הדיסק שלה Ground Zero וחרשתי אותו באוטו הרבה הרבה זמן. אני זוכרת שחשבתי לעצמי, הנה מישהי שעושה מוסיקה באנגלית בארץ בצורה כל כך הזויה וייחודית. זה אפשרי.

אני זוכרת ששמעתי אותו פעם ראשונה. אני ואח שלי ישבנו בלילה והסתכלנו באיזה אתר עם כל מיני אמנים כאלה פחות מוכרים, והגענו אליו. נגנבתי. מעבר לעובדה שהוא מנגן בצורה מעניינת ומשתמש בגיטרה גם כפרקשן במקביל, הרגש שהוא מעביר כשהוא שר והכנות פשוט מדהימה. הוא מכניס אותי לעולם שלו ומעורר בי השראה ליצור. הסתכלתי על זה וחשבתי לעצמי שזה מה שאני רוצה לעשות. לגעת באנשים דרך המוסיקה.

הדס לחר – Sarah:

מופע ההשקה למיני אלבום Through The Cracks – מוצ"ש 24.12 בשעה 20:00, אוזןבר תל אביב.

הבחירות של מה אתה שומע התשע"ו אוקטובר 2016

האמת היא שאני לא כל כך מאמין במצעדים ובחירות, אין בזה תכלית אמיתית, אבל לאחר פרסום תוצאות המצעד השנתי של גלגל"צ ו-YNET שעורר ביקורות רבות ושבפועל משקף את הטעם המוזיקאלי של צעירים שמקשיבים למוזיקה פופולארית, מצאתי לנכון להציג את הבחירות שלי שמציגות מוזיקאים בולטים שעשו מוזיקה נהדרת וראויה להערכה השנה

להקת השנה - FULL TRUNK

אין ספק שיש מספר להקות והרכבים שעשו את זה בענק השנה והשאירו חותם עליי לפחות מבחינה מוזיקאלית. חייבים לציין לטובה את לולה מארש שזו בהחלט השנה שלהם. הם כובשים במה אחרי במה באירופה ולא מפסיקים להפתיע ולהוות סמן של איכות ומקצועיות.

כמו כן צריך לציין את vegan friendly של גבע אלון, ג'נגו ואספיס רייס שבלטו השנה לטובה בסאונד המפלצתי שלהם והאמירה.

TATRAN שממשיכה להיות הלהקה הכי מסקרנת ומפלצתית שיש.

lucille crew שמפגיזים יותר ויותר מהופעה להופעה וכבשו גם במות מכובדות מאד באירופה.

לדעתי יותר מכולן Full trunk ממשיכה להוכיח שהיא הדבר הכי חם במוזיקה המקומית. עם אלבום שני מצויין שאני עדיין מקשיב לו באינטנסיביות ועם כוונה ברורה להגדיל את היקף הקהל המקומי באמצעות עוד ועוד הופעות "היהודים" סטייל ועם מופע ביג בנד בקנה, אין ספק שזו הייתה השנה שלהם והמילה האחרונה עוד לא נאמרה.

Full trunk מארחים את Lucille crew ברצועה שמוכרת לכם בוודאי מתוכניתו של ירון חי מנשה חי בערב 88FM

לולה מארש משתלטים על העולם



Vegan friendly מתוך חי על הקצה




זמרת השנה - רותם אור

גל דה פז הוכיחה גם השנה שהיא הזמרת הכי עסוקה בסביבה עם ההרכב שלה דה פז בנד ועם Lucille crew המצויינים. גל מופיעה בלי סוף היא אלופת העולם בטיפוח הקשר החם עם המעריצים ברשתות החברתיות.

טל פוגל הוציאה השנה אלבום סולו שני יפייפה והוכיחה בהופעות שהיא יודעת גם להופיע ולתת שואו רוק מעולה עם סאונד אדיר בגיבוי של אמיר גרומן ועידו קרוב חבריה הבאר שבעיים למריונטה סול.

איה זהבי הוציאה השנה יופי של אלבום ואפילו הושמעה יפה מאד ודורגה בגלגלץ. 

יותר מכולן בלטה רותם אור שזו היתה השנה שלה. עם אלבום חדש ומקסים שליווה את תקופת המחלה וההחלמה וגרם לרותם להוציא מעצמה מוזיקה סופר אישית ומעניינת. מספיק לשמוע את הסינגל היפה hits בשביל להבין הכל.

TOTEMO HITS

THE PAZ BAND

טל פוגל



זמר/אומן השנה - קותימן

בקטגוריה זו ראוי לציין את בסאם בירומי הזמר העכואי שהוציא אלבום רוק ערבי מעולה וזכה להשמעות מרובות וחיבוק של הרדיו.

גיא מזיג שהוציא השנה את השחור החדש בהפקה מטורפת שלא הייתה מביישת את סטיבי וונדר וכמה שאתם חושבים שגיא מזיג הוא גיטריסט מעולה, אז תכפילו ב-4.

יותר מכולם בלט השנה קותימן שממשיך להיות המוזיקאי מפיק על, סטארטפיסט של צלילים. קותימן הוציא השנה אלבום מדהים שזכה להשמעות מרובות וכיכב בסרט אודותיו ואודות פרינסס שואו שגם זכה בפרס אופיר. קותימן ממשיך להכות גלים בעולם ותמיד מעניין מה הדבר הבא שהוא עובד עליו.

קותימן מארח את אדם שפלן

גיא מזיג השחור החדש

תגלית השנה - ענת מלמוד

תגלית השנה מבחינתי היא ענת מלמוד שהוציאה את אלבום הבכורה שלה "לפני השינה" בהפקה של צח דרורי שאחראי לכמה מההפקות הכי טובות שנעשו כאן בשנים האחרונות כמו אלבומם של הדס קליינמן ואביב בכר המעולים, אביתר בנאי ועוד רבים וטובים. האמת שבמקרה של ענת מלמוד מספיק לשמוע את השיר ניגון בשביל להבין למה היא יוצרת כל כך ראויה.

אלבום השנה - אופניים חשמליים

השנה יצאו כמה וכמה אלבומים טובים ומעניינים כמו הגולה של דודו טסה שממשיך להיות יצרן של שירים מעולים. שבעה שירים של איה זהבי פייגלין והשחור החדש של גיא מזיג המצויינים, אפריקה שלי המשוגע של גלעד כהנא ועוד כאלה שכבר הוזכרו כאן. יותר מכולם בלטו אלבום המופת האחרון של J.VIEWS - 401DAYS שהוא אלבום התוצאה של פרוייקט ה-DNA של יונתן דגן. פרוייקט גאוני שעקב אחר יצירת האלבום באתר המיוחד שנבנה במיוחד עבורו והאלבום שבחרתי של תומר ישעיהו - אופניים חשמליים שהוא אלבום מקסים בעברית של תומר שממשיך מגמה של אמנים יוצרים באנגלית שחזרו לשורשים העבריים כמו גבע אלון ותמר אייזנמן. תומר ישעיהו הוציא אלבום משובח במיוחד בהפקה של עמיר לב ואורי ויניקור. אופניים חשמליים הוא אלבום מופת שמשלב מוזיקה כמו שרק תומר מסוגל להפיק ומילים שכאילו נכתבו בסמטאות דרום תל אביב תוך התבוננות בעוברי האורח. זה נשמע פשוט מעולה.

אופניים חשמליים



JVIEWS INTO THE LIGHT

דודו טסה ממשיך להיות ענק

שיר השנה - כאבי גדילה - אביב גדג'

אחד מהפרמטרים לשיר טוב מעבר ללחן טוב, עיבוד מוצלח וטקסט חזק הוא שיר שכשאתה שומע אותו אתה מרגיש כאילו הוא תמיד היה כאן. כאבי גדילה של אביב גדג' מכיל את כל הפרמטרים שציינתי. זהו שיר שהוא המנון לכל דבר ובמידה רבה מזכיר לי את "יש לי סיכוי" של אביתר בנאי בפשטות שלו אך עם זאת בשלמות שלו. ואפרופו אביתר בנאי שהוא בעיניי ממשיך דרכו של שלום חנוך, עשה מהלך גאוני בחבירתו למפיק העל תמיר מוסקט ושחרר את פרגולה שהוא שיר חושפני ובוטה במידה רבה עבור אביתר שמתאר את התחושות שלו והחיים שלו ומלווה גם בקליפ חושפני במיוחד שבו הוא משתף את משפחתו.

אביב גדג' כאבי גדילה

אביתר בנאי חושפני מתמיד

השמעת בכורה ל- Summer הסינגל החדש של הצמד Russo&Weinberg

השיר Summer שהושק היום הוא הסינגל הראשון מתוך האלבום השני שבדרך של ארז רוסו ועדי ווינברג!
הפעם להפקה המוזיקלית של הצמד הצטרף דוד קלמס.

תהנו!

את רוסו ווינברג תוכלו לראות בהופעות הקרובות:

24.9.16 בסינקופה בחיפה

29.10.16 על במת האינדינגב

מה טל רמון שומע? - פוסט אורח

טל רמון הוא יוצר ופסנתרן, כותב ומלחין שירים מקוריים בעברית. בשנה האחרונה סיים להקליט את אלבומו הראשון "דמות", בהפקתו של אורי וינוקור (אסף אבידן  ועוד). לאחר תהליך עבודה ארוך ומורכב, יצר רמון אלבום המספר על דרך של אדם בהתמודדות ובהשלמה, מתוך חיפוש אחר משמעות ואמונה שהמוזיקה תיצור חיבור ותעורר תקווה. טל הסכים לכתוב פוסט אורח שבו הוא יספר על המוזיקה שמעניקה לו השראה

טל רמון. צילום: גוני ריסקין

גבע אלון - האור בחשיכה

כששמעתי שגבע אלון מוציא אלבום בעברית (תהיי איתי) מאוד הסתקרנתי והייתי חייב לשמוע.

מדהים כמה כוונה יש בטקסטים באלבום הזה.

עמיר לב, שדאג להפקה המוזיקלית של האלבום המרתק הזה, עשה עבודה מדהימה ומדויקת. 

זה שיר אחד שאהבתי משם במיוחד. השירים של גבע נותנים לי תחושה של הסתכלות אחורה בזמן מתוך מקום של חיבור להקשבה פנימית.

יזהר אשדות - נועה של הים 

כשהייתי בן 7 נולדה נועה אחותי הקטנה. כשהיינו קטנים אני זוכר שההורים שלי מאוד אהבו לשמוע את יזהר אשדות  וזה היה השיר של נועה. יזהר היה חלק גדול מהפסקול של המשפחה שלנו בחגים בשבתות וגם בים. 

Warm Sound - Zero 7

השיר הזה יצא ב2004, הייתי אז בן 14 ובאותה שנה חזרתי לארץ. כשהייתי שומע אותו הוא היה לוקח אותי ישר לארצות הברית. מדי פעם אני שומע אותו ונזכר בתקופה הזו בחיי, מה עברתי וכמה השתנתי מאז. כל פעם השיר פוגש אותי בצורה אחרת.

Sufjan Stevens - Chicago

אלבום עשיר בכלים מוזיקליים שאני מאוד אוהב. יש משהו מדהים בעיבודים המלאים האלה שעדיין שומרים על פשטות, מן תמימות כזו כמו שיש לך בטיול אחרי הצבא.

השירים האלה ישר מתחברים לי לשם, לחופש.

Debussy - Clair de Lune

למוזיקה הגעתי בכלל דרך הפסנתר.כילד אני זוכר שלא יכולתי להפסיק לחפור לכולם מסביב ליד כל פסנתר שראיתי .

סבתא שלי הייתה מורה לפסנתר אך לצערי לא הייתה לי הזדמנות לשמוע אותה מנגנת, אבל ידעתי  שהמוזיקה זורמת עמוק במשפחה.

התחלתי ללמוד כמה יצירות וישר האצבעות רצו ליצור משהו משלהם, להלחין כל מיני קטעים אינסטרומנטאליים של פסנתר.

עד היום הפסנתר מלווה אותי בשיריי ולכל מקום שאלך.

בסינגל,  "אין לי מנוח", יוצר רמון סביבה מוזיקלית שנותנת מקום לאי היציבות שלנו בחיים כחברה וכפרטים. הטקסט הגיע מתוך תחושה של לופ אינסופי, ומביע רצון לחיות בחברה חזקה ומקבלת יותר: "מטיל ספק בהגיון, והטירוף מתעצם"

השיר מאפשר פתח לשינוי; ההתפתחות בעיבוד מובילה את השיר לסיום עם נגיעה של תקווה מתוך מטרה להעניק חשיבות ומשמעות לצעד הבא שלנו.

רמון מבסס את המלודיות היפהפיות שלו על כלים קלאסיים: ההרמוניות של הפסנתר, הצ'לו והקונטרבס, יחד עם עוצמת הגיטרה החשמלית והתופים, לוקחים את המאזין לחוויה אותנטית ומרגשת. האלבום יוצא לאחר הצלחת הסינגלים "המראה נחיתה", "מול מראה" ו"קיריגנגה" שיצרו סקרנות רבה סביב הטקסטים החשופים והלחנים הסוחפים. 

יוחנן קרסל - השקר - השמעת בכורה!

'השקר' הוא הסינגל השני מתוך 'מה לי ולַהיסטוריה'- אלבומו השלישי של יוחנן קְרֶסֶל  (KRESSEL), לאחר 'מטוסים' שיצא לפני כחודש וזוכה להשמעות נאות בתחנות הרדיו. 

יוחנן קרסל הוא מוזיקאי ותיק שחי ופועל בעיר באר שבע. לאחר עשור של פעילות מוזיקלית עניפה במספר הרכבים באר שבעיים מוערכים ('בלובנד', 'LENSES' , 'הייקו בלוז'- דויד פרץ),  יצא ב-2008 'אושר'- אלבום הבכורה של יוחנן בהפקתו המוזיקלית של דויד פרץ, שזכה לביקורות משבחות וכלל את השירים 'כמו פרחים'  ו-'צורף מילים'. ב- 2013  יצא אלבומו השני 'מילים לרוח', שהופק מוזיקלית ע"י אמיר גרומן ועידו קרוב ('מריונטה סול'), ובלטו מתוכו השירים 'מילים לרוח',  'להקת קאברים', ו'מי שומר עלי'.

יוחנן קרסל - צילום: דני מכליס

בספטמבר הקרוב ייצא אלבומו השלישי- 'מה לי ולַהיסטוריה', הפעם בהפקה משותפת עם יוסי שטרית- סולן ומנהיג ההרכב SIDE. 

האלבום החדש מציג קו בועט ובלתי מתפשר- טקסטואלית ומוזיקלית. הוא יוצא מן התחום האישי שאפיין את קודמיו ועוסק בתכנים חברתיים, ביקורתיים ומחאתיים יותר, כדוגמת 'השקר' - שיר העוסק במוסכמות החברתיות המושרשות ביותר המשעבדות את נפש האדם, עד שמעטים האנשים המעיזים לערער על נכונותן.

האלבום 'מה לי ולַהיסטוריה' יושק בשתי הופעות חגיגיות:

27.8 -  תיאטרון הפרינג', באר שבע

17.9 -  אוזן בר, תל אביב.

פוסט אורח - קמה ורדי

היא הנכדה של יורם טהרלב ונורית זרחי, עזבה את הבית בגיל 14 כדי לנגן ברחבי העולם. בשנים האחרונות היא מופיעה עם היוקלילי שלה וזוכה להצלחה אדירה באירופה (בעיקר בהולנד) בקרוב מוציאה אלבום סולו שלישי, ראשון בעברית. הנה מה שהיא אוהבת לשמוע

קמה ורדי. צילום: גוני ריסקין

דיסני

המוזיקה הראשונה שאני זוכרת בחיי היא מסרטי דיסני. בביתי לא היו ערוצי טלוויזיה, אלו הגיעו ליישוב המבודד רק שנים אחר כך, ומבחינתי דיסני היה תרבות העולם הגדול כולו, ובתוכו כל הזוהר של חיים רחוקים ובלתי מושגים. וכך נשארו השירים האלו בראשי גם עשרים שנה אחר כך, והאידאל של תזמורות גדולות ופועמות וטקסטים רגישים ומצחיקים לילדים נחתם אצלי בלב. 

***

תום ווייטס

בחור אחד הושיב אותי פעם לשמוע את הזמר האהוב עליו. אני לא סבלתי את זה וזה היה תום ווייטס. הבחור אמר לי לחכות שאגדל מעט, אבל אני הייתי בת 19 וידעתי הכל, אז אמרתי לו שמה שלא אוהבים מהרגע הראשון לא אוהבים אף פעם. 

הפעם הבאה ששמעתי את תום ווייטס היתה בגיל 21, במקרה; אף אחד לא הושיב אותי להקשיב ואני לא ידעתי מה אני שומעת. השיר היה "Please Call Me, Baby", בגרסת הEarly Years, וכבר באותו רגע ידעתי שהמוזיקה הזו לא תצא לי מהלב בקלות, ובאמת היא לא יצאה מעולם. תום ווייטס לימד אותי יותר מכל אמן אחר איך לאהוב כיעור, ופשטות, ועוקם; איך לאהוב כל דבר שיש בו אמת.

***

סיד בארט

גם את סיד בארט הכיר לי בחור. בהתחלה אהבתי אותו כי רציתי לאהוב אותו, ואחר כך לא יכלתי לחיות בלעדיו. הייתי תופסת טרמפים עם הMadcap Laughs באוזניות, ושותה את השגעון שלו כאילו היה שלי. הקשבתי לשלושת האלבומים שלו במשך שנתיים כאילו הם היו המוזיקה היחידה בעולם, ואז עזבתי את זה. אני לא מקשיבה לו כמעט אף פעם בעשר השנים שעברו מאז, אבל מודעת היטב להשפעה של השנים האלו על הטעם שלי במוזיקה, ובחיים בכלל.

***

בוב דילן

קשה לי להזכר ברגע בו דילן נכנס לחיי. אבל אני זוכרת את קצב המילים, את המשפטים המתגלגלים בשפה זרה, ואני בת עשר ויודעת שזה- זה הדבר האמיתי- אבל לא יכולה להכנס. 

ואז, בגיל חמש עשרה, אחרי שעזבתי את הבית ונאלצתי ללמוד אנגלית ולו רק בשביל להבין את הנערה האנגלייה המשונה שנכנסה לחיי, אז סוף סוף הבנתי גם את דילן.

היא היתה שרה את Shelter From the Storm במבטא אנגלוסקסי כבד, בזיופים, ובחוש קצב שבור, ואני ישבתי מולה עם אנגלית של ילדה אנלפביתית, אבל הבנתי, ודילן הצטרף סוף סוף לחיי.

***

הפואוגס

את הפואוגס הכרתי בלונדון. הייתי בת 18, והלכתי להופעת בית של להקת פאנק אירית שנשמעה כמו שום דבר ששמעתי לפני. אחרי ההופעה ניגשתי אליהם בשביל להבין מה זה היה, והם הכירו לי את הפואוגס, שהיו ההשפעה הכי רצינית עליהם.

מעולם לא אהבתי פאנק לפני זה, אבל משהו בשילוב של חלילים ואקורדיונים עם הקצב המוטרף, בשיין מקגאלן חסר השיניים שפשוט שר, כמו שהיו שרים פעם, בלי חוכמות, בטקסטים הישירים והפרועים, קנה אותי, והפואוגס נמצאים מאז בפלייליסט הקבוע שלי- אותם אני שמה כשאני צריכה לשמוח, ולרקוד ולהתפרע, אבל עדיין לקבל עקיצה של עצב.

קמה ורדי משיקה אלבום ב 10.9 באזור ומארחת את רם אוריון.