מיכאל גוטליב הוא מלחין, מפיק מוסיקלי, זמר ופסנתרן שפועל בסצינה המקומית בעשור האחרון. מיכאל הסכים לשתף את הבלוג מהן ההשפעות המוזיקאליות שלו
בתקופה האחרונה, סביב הסינגל החדש, חזרתי הרבה לשיר הזה של ג'סי וואר.
זה שיר מ2020 אבל נשמע לי כאילו הוא מ1988. בשנים האחרונות יש המון חזרה לסאונד של שנות השמונים, אבל מה שהרבה פעמים חסר בשירים האלה הוא החוש המלודי שהיה באייטיז. הרבה פעמים נשענים בעיקר על הסאונד וזה רק חלק מהסיפור. אצלה אני מרגיש שיש את הכל. בלי קשר לשיר הזה – היא יוצרת מעניינת וכיפית במיוחד בעיניי.
אם כבר הארדקור אייטיז – דפש מוד היא הלהקה שלי.
התחלתי לנגן בגיל 7, אבל למעשה עד התיכון כל הזמן הפסקתי וחזרתי. מה שבאופן סופי החזיר אותי להתעמק בנגינה היה דווקא המחשב – כשגיליתי את הקיובייס. המורה שלי הכיר לי את דפש מוד והתאהבתי קודם כל בעיבודים שלהם שהעיפו לי את המוח. זה לא היה נשמע לי קשור בכלל למה שאז תפסתי כמוסיקה אלקטרונית שלא כל כך התחברתי אליה (כל מיני שירי דאנס של הניינטיז). פתאום שמעתי שירים אמיתיים ומרגשים, אך יחד עם זאת איזה קור בריטי שהכרתי ואהבתי מדייויד בואי. ובמיוחד אהבתי את הבנייה המיוחדת של העיבודים שלהם – הרבה קווים מלודיים מאוד פשוטים ואפקטיביים שמתחברים באופן מושלם כמו פאזל. וכמובן הקול של דייב גהאן!
האמנית הכי מעניינת בעיניי בשנים האחרונות בארץ היא נוגה ארז. כל מה ששמעתי ממנה עד כה היה לא פחות ממושלם, והקליפ הזה בהחלט שייך לקטגוריה הזו גם.
קורין אלאל היא אחת ההשראות הכי גדולות שלי. היא גם הפיקה את האלבום הקודם שלי "ביג בן" והיתה לי הזכות להפיק לה שני אלבומים.
אם יש מישהי שגרמה לי בכל זאת בסוף לחזור לפסנתר זו טורי איימוס. עוד לפני שהתחלתי אפילו להתעמק בטקסטים שלה (שהם עולם בפני עצמו) – הייתי מהופנט מהעולם העשיר שהיא יוצרת רק מהפסנתר. בחרתי דווקא שיר פחות מוכר שלה, שאני לא מבין איך הוא לא נכנס לאלבום. שלמות.
סטיבי וונדר הוא אמן שחזרתי אליו הרבה בימי הסגר. לא רציתי לבחור באחד השירים הגרוביים המדהימים שלו, גם כי זה קשה (יש כל כך הרבה) וגם כי דווקא בשיר הזה יש אופטימיות מדבקת כמו שרק הוא יכול ליצור. לא יכול לחשוב על אמן אחר שהיה שר משפט כמו We lay beneath the stars
Under a lover's tree מבלי ליפול לקיטש. יש פה גם את המודולציה הכי מוצדקת אי פעם.
עם כל הביקורת (המוצדקת) כלפי ספוטיפיי – אני חייב להודות שגיליתי דרכה המון מוסיקה בשנתיים האחרונות. אחד האמנים החרושים ביותר אצלי, שגיליתי הכי במקרה בתוך איזה daily mix הוא BC Camplight. השיר הזה הדליק אותי במיוחד. משהו בין פרינס לטוקינג הדס פינת טלויז'ן.
***
מהרגע שסיים את לימודיו בברקלי קולג' (ארה"ב) הספיק מיכאל גוטליב להוציא שלושה אלבומי סולו, שהאחרון שבהם, "אליבי", יצא בשנה שעברה שניה לפני שהקורונה הגיעה לחיינו, וכלל לחנים מקוריים שלו לשירי משוררות ומשוררים מהעת האחרונה (עדי קיסר, טל ניצן, אלי אליהו ועוד). לצד גוטליב, את אותם שירים ביצעו בין היתר קורין אלאל (לה הוא גם הפיק שני אלבומים), אבי בללי ויוסי צברי.
בנוסף הוא מלחין לתיאטרון (הבימה, הקאמרי) ובוגר תואר שני בקומפוזיציה מהאקדמיה למוסיקה בירושלים.
השבוע שחרר גוטליב סינגל ראשון באנגלית, Pray Tell. מילות השיר נכתבו ע"י המוסיקאית האמריקאית אן דריסקול, קולגה מתקופת ברקלי. השיר הופק ע"י המוסיקאי אייל חי.
בניגוד לסגנון הקלאסי-קברטי של גוטליב המוכר מאלבומיו, הסינגל החדש הופק ברוח אלקטרונית עם קריצה לשנות ה80 ותחילת ה90.
הסינגל החדש של מיכאל גוטליב - Pray Tell
