יום שישי, 1 ביולי 2022

זהב אדום - אלבום חדש לקובארי - סקירת אלבום

קובארי משיקה אלבום חדש "זהב אדום" וזו הזדמנות טובה לחזור ולכתוב קצת בבלוג על מוזיקה ראויה. נתחיל מהסוף - מומלץ מאד לכל מי שיש לו זוג אוזניים ודופק להקשיב לו

בהקשבה לאלבום של קובארי הרגשתי כאילו אני מאזין לפס־קול של סרט על החיים שלה וגם על החיים שלנו כאן. אי אפשר לנתק את זה.

אביגיל קובארי מאפשרת לנו להציץ לתוך המחשבות שלה, בלי לנסות להסתיר, לטשטש או ליפות את המציאות ולדעתי מדובר באלבום הכי אישי שלה. 

טקסטים ללא קלישאות ועם הרבה כנות שמוגשת בסטייל של סטוריטלינג כמו שרק קובארי יודעת. ללא ספק אחת מהכותבות הכי טובות שיש לנו ומהיוצרות המוכשרות, העסוקות והחשובות של השנים האחרונות.

זיו זק מפיק העל והשותף הצמוד לדרך, תמיד חוקר סאונדים ומחדש ויחד עם זאת שומר על פשטות והתאמה מושלמת לכל שיר, על העיבודים וההפקה המוזיקאלית. הפעם זיו רתם כמעט לכל שיר צוות אחר של נגנים: דני שניידרמן ואור אדרי־שניידרמן, איתי כפיר, דקל דביר, סתיו בן שחר, מאיה בלזיצמן, קרן טננבאום ועוד.

קובארי כמעט שאיננה משאירה מקום לפרשנות. הכל מונח בשירים: 

השיר הראשון "מפרק את זה" - ריצות למרחב מוגן (או שלא מספיק מוגן) בזמן אזעקות בזמן שומר החומות. כל אחד מתמודד אחרת עם הפחד לחטוף טיל על הראש. אחד צוחק כדי להתמודד ואחת מהעוטף פשוט מתה מפחד, אחרת בוכה על הרצפה. אביגיל התמודדה בעזרת המוזיקה ואנחנו מרוויחים.

"אבודים בלב החורש" - שלושה ימים של פרספקטיבה בריטריט ים תיכוני. 

"בוכות בבית קפה" - אם בעבר אביגיל חיפשה עם אבא איילות ביערות ירושלים, עם אמא הסיפור יותר מורכב: "אוהבת וחושבת ודואגת וזה תמיד יוצא הפוך" - התפוצצות ביחסי אמא ובת בארוחת בוקר בבית קפה. מזל שהיה מלצר אמיץ שמצא שצ'ייסר עראק יעזור להרגיע את הרוחות בזמן שמלצרית אחרת חששה לפנות את השולחן.

"קשר דם" - הצצה לסיפור האהבה של אביגיל ובעלה (שגם צילם וערך את עטיפת האלבום) שלמרות שהיא אהבת אמת, לעולם לא יהיה בינהם קשר דם. עצם המחשבה הזו רק מראה כמה את אוהבת אותו!

כמובן "ארבעה כדורים" שיצא לא מזמן כסינגל ומספר בצורה גרפית על תהליך ההפלה שעברה ומה שבא לאחר מכן. השיר מקבל משנה תוקף במיוחד לנוכח הפסיקה הבעייתית בארה"ב על איסור על הפלות. שיר על בדידות, על חשבון נפש ועל כאב מסוג חדש שעד אותו שלב לא היה מוכר לה. לא חושב שיש שיר יותר אישי מזה בסביבה ובכל זאת קובארי משתפת אותנו בתחושות שלה בזמן אמת ולאחר מכן.

"אלסנדרו" - קובארי אוהבת לכתוב על אנשים (לוקס והאנה, ניקול, אבא ואמא) - הפעם זו סצנה על נגר איטלקי ופרקטי שמעדיף להשאר פועל פשוט ומפרנס ולא "אומן". יתכן שמעורר בה מחשבות האם מוזיקה היא אומנות או גם ובעיקר פרנסה, במיוחד בשל הצורך לפרנס את המשפחה המתרחבת.

"אחי חלם אתמול על עזה" - שיר של המשוררת יעל סטטמן שאביגיל הלחינה. שיר מקסים עם עבודת כלי מיתר נהדרת של מאיה בלזיצמן וקרן טננבאום.

"לב פתוח או סגור" - נסיעה בטרמפ עם אהבה מפעם מובילה לשיר אלקטרוני ויפהייפה. עבודה מהממת של זיו בעיבוד ובהפקה ונגינה על כל כלי הנגינה.

"זהב אדום" שיר הנושא - שיר על מישהו שאביגיל העדיפה לשכוח שהיה מכנה אותה "זהב אדום", השיר האפל באלבום ואולי דווקא בגלל שאביגיל מבקשת לשכוח, היא בחרה בשיר הזה לשיר הנושא, בא לה לצרוח. אולי כי היום היא במקום אחר וההשפעה שלו עליה פחותה ובכל זאת הוא חלק ממנה וממי שהיא. פינה חשוכה בתוך הנשמה שהיא חלק ממנה וממי שהיא היום.

"בסוף המסדרון" - השיר שחותם את האלבום - זיו מלווה את אביגיל בפסנתר. השיר שמסיים את אלבום/פס־קול ומשאיר טעם של עוד.

לסיכום אלבום יפהייפה שמרגיש כמו פס־קול לסרט נהדר. האלבום יושק בהופעה ראשונה של קובארי בבארבי ביום 12.7.22.

כרטיסים אפשר לרכוש כאן >> 




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...