יום שבת, 26 במרץ 2016

לא רק סינגולדה - הגיטריסטים הכי טובים בסביבה (חלק א')

הגיטרה היא ללא ספק כלי הנגינה הכי פופולארי, אפשר לנגן בבית עם עצמך, לנגן איתה בקומזיץ או לנגן מול איצטדיון מלא (אף פעם לא ראיתי מישהו עם כינור, קלרינט או מנדולינה בקומזיץ) גיטריסטים טובים יש בשפע. יש כאלה שהטכניקה שלהם מעולה ויש כאלה שיש להם FEEL מדהים. אבל יש כאלה שיש בנגינה שלהם ערך מוסף. משהו אחר. משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. כל אחד יכול לנגן על גיטרה וזה אחד מכלי הנגינה הכי קלים, אבל לא כל אחד יכול לפתח סגנון עצמאי ומיוחד משלו ולגרום לכך שמישהו יכתוב עליו. הנה לכם כמה גיטריסטים ששווה לכתוב עליהם


תמוז דקל - מספיק להיות חבר בכמה קבוצות פייסבוק של גיטריסטים ולהתרשם מכמות אנשים שאוהבים ומעריכים את הנגינה של תמוז דקל ולא פחות את הסאונד המיוחד שלו שבא לידי ביטוי בשליטה מטורפת על פדלים לא פחות מאשר על האצבעות. תמוז הוא הגיטריסט של הסופר גרופ טאטרן שמורכב מהבסיסט אופיר בנימינוב (ששווה לכתוב גם עליו, כי מה שהוא עושה עם הבס, רק הוא עושה עם בס) ומתופף העל המבוקש דן מיו. השליטה המטורפת של תמוז בגיטרה היא משהו שעוד ידברו עליו שנים.


Pieces - part #2
Pieces - part #2Tamuz performing his hypnotic song 'ReGrowth'On April 1st we'll be performing at Tallinn Music Week (EE), And next month in Israel: http://bit.ly/tatran-halls
Posted by TATRAN on Monday, March 21, 2016


גל ניסמן - גל ניסמן הוא מסוג הגיטריסטים שכל פעם שהוא נוגע בגיטרה הוא משתפר יותר ויותר. לגל יש טכניקה מעולה, FEEL מדהים,  יכולת הלחנה, שליטה מעולה ביד ימין ובטח בשמאל, (זו לא בדיחה יש גיטריסטים שיד ימין שלהם פחות פוגעת) הוא מדהים גם בליווי וגם ביציאה לסולואים ויש לו את הקסם הזה שכולם בוהים בו כשהוא מנגן. גל שולט בצורה מדהימה גם בחשמלית וגם באקוסטית בעיקר בבלוז, רוק, פולק וקאנטרי. גל הוא המנהיג והלב הפועם של להקת FULL TRUNK והוא גם מנגן ושר בפרויקט המחווה ללאונרד כהן.



מייקל קוברין - וירטואוז האקוסטית. טומי עמנואל הישראלי. נגן מדהים בעל יכולת פסיכית על הגיטרה והוא עושה בה כל מה שהוא רוצה והיא נרתמת ב-110%. למייקל יכולת הלחנה יצירתית ומדהימה והוא מנגן תוך ליווי עצמי + תיפוף (על גוף הגיטרה) + טאפינג ברמות הכי גבוהות.


יוסי סאסי - יוסי סאסי, חבר טוב של מייקל קוברין, גיטריסט על בפני עצמו. יוסי ממיסדי אורפנד לנד וניגן בלהקה עד שפרש לקריירה עצמאית. יוסי ממציאי הז'אנר אוריינטל-רוק. חיבור אתני לרוק הכבד. לשם כך יצר את הבוזוקיטרה, שילוב בין גיטרה חשמלית ובוזוקי. כלי מיוחד ועוצמתי שנבנה ועוצב במיוחד עבורו. בכל הרשימה המכובדת הזו אין גיטריסט שעשה דרך ארוכה ומלאה כמו יוסי שניגן על הבמה עם סטיב וואי ועם ג'ו סטריאני וכשאתה עושה את זה כנראה שאתה באמת משהו מיוחד.



עידן שניאור - לפני כמה חודשים הייתי בהופעה של המשקפיים של נויפלד ושמוליק נוייפלד הציג את עידן שניאור כגיטריסט האקוסטית הכי טוב בארץ. יש מצב שהוא טעה. כי עידן שניאור הוא בהחלט אחד מהגיטריסטים הכי טובים בארץ אבל בטח לא רק על אקוסטית. עידן מנגן עם מס' רב של אומנים כולל כאלה מהשורה הראשונה כמו ריטה, הראל סקעת ושירי מימון. עידן גיטריסט מאד מגוון והוא יכול לנגן בכל סגנון שצריך. עידן נבחר לאחרונה לייצג את ישראל בתחרות הבלוז בממפיס טנסי ועשה זאת בענק.



יאיר רובין - יאיר רובין הוא מסוג הגיטריסטים שפיתחו סגנון עצמאי ויחודי משלהם. יש לו פריטה מיוחדת שעד היום לא הצלחתי להבין. הוא מנגן ללא מפרט והוא מסוג הגיטריסטים שגורמים לגיטרה לשיר בעצמה. הנגינה באצבעות מדגישה את ה-FEEL המיוחד שלו וכל שיר שלו זוכה לטיפול מיוחד מבחינת הסאונד והסגנון של הפריטה. החיבור בין הנגינה שלו לטקסטים שלו הוא חיבור מיוחד וממש אפשר להרגיש את הטקסטים הנוקבים שלו גם דרך הנגינה וזה משהו שמעט מאד גיטריסטים יודעים לעשות.


יוסי מזרחי - יוסי מזרחי גדל בבית מוזיקלי והתחיל בכלל כמתופף, לאט לאט עשה מעבר לגיטרה ומשם גם לכל יתר כלי הנגינה, מעבר לעובדה שמדובר במפיק מוזיקלי מטורף ועסוק ליוסי יש יכולת נגינה וכריזמה בימתית מהבולטות בארץ. יוסי מנגן עם הדג נחש והוא חלק מהחברים המוכשרים ב- acollective וכמובן עם נינט. יוסי לא מסתפק בלנגן בגיטרה ותמיד על הבמה תמצאו לידו גרוב בוקס, או תופים או מקלדות שליטה למיניהן. יוסי מסוג הגיטריסטים שנכנסים ל-ZOON כשהם מנגנים וזה כולל את כל מחוות השיער וההשתוללות.



תומר ישעיהו - אם יוסי סאסי חיבר בוזוקי לגיטרה, תומר ישעיהו מנגן על הגיטרה כאילו היא בוזוקי. יש לו סגנון מיוחד שמשלב בין אריס סן, גורג' אריסון ורובי קריגר מהדלתות. גם תומר הוא מסוג הגיטריסטים שהנגינה משתלבת לו בטקסטים. אני לא חושב שיש עוד גיטריסט בארץ שמנגן בסגנון ובסאונד המיוחד של תומר. תומר הוציא לאחרונה את אלבומו האחרון - אופניים חשמליים שבו הנגינה היחודית של תומר באה לידי ביטוי בכל שיר ושיר.




חושבים שמישהו חסר? רשמו בתגובות ואולי הוא יכנס לחלק ב'





יום שישי, 18 במרץ 2016

אמנים מראיינים אמנים - יונתן פררה מראיין את מיטל מיכאלי

לקראת ההופעה שלו שבה הוא יארח אותה, יונתן פררה מברר עם מיטל מיכאלי מה היא עושה בימים אלה? מה גורם לה להרגיש נוח על הבמה? כמה היא מחוברת לאלוהים? ומה הכי מרגש אותה באודישן שעשתה בדה וויס?


מיטל מיכאלי: "מאחלת לעצמי שירים יפים"  :צילום לירן לוי

1. אז מה שלומך בימים אלו, על מה את עובדת?

שלומי מעולה האמת. עסוקה ושמחה להיות עסוקה. בימים אלה אני עובדת על פרויקט עצמאי שנקרא ה I am Project. אסופת שירים שקרובה מאד ללבי. ההקלטות וההפקה בתנאים של בית- בין חדר העבודה הקטן שלי לחדר העבודה הקטן של איתי צוק.  אני זורקת רעיונות, מקליטה אותם, מזמינה מוזיקאים להקליט אצלי, איתי לוקח את הרעיונות הלאה, מוסיף משלו, מעצב את הדברים, מחזיר אליי, אני מוסיפה עוד קצת וככה השיר מטייל בינינו עד שהוא מרגיש כמו בית. חשוב לנו לשמור על הסאונד הביתי ולייצר תחושה של כנות ואינטימיות. בתהליך הזה יוצא לי לעשות מלא דברים שלא חלמתי שאעשה ואני מבינה שאני פחות טכנופובית ממה שחשבתי ויותר יודעת מה אני רוצה ממה שנדמה לי. אלה שני שיעורים מרגשים. חוץ מזה אני עובדת על מעבר דירה, עובדת עם עציון מאיר, עובדת במה שאפשר ומחפשת עבודה חדשה כשחקנית.

2. מעבר לחומרים שלך, את חלק מדואו עם בחור מקסים ומוכשר בשם עציון מאיר. ספרי קצת איך נוצר החיבור?

עציון מאיר ואני הכרנו לפני ארבע וחצי שנים. בהתחלה רציתי לעשות לו קולות ולשיר קצת בשירים שלו כי רציתי להיות ליסה הניגאן של מישהו (עוד על דמיאן רייס בהמשך..) אבל מהר מאד זה הרגיש נכון יותר ליצור משהו מאפס, יחד, וזה מה שעשינו. אנחנו כותבים יחד, מנגנים, מופיעים עם החומרים שלנו בארץ וגם לקהילות יהודיות בארצות הברית ולקבוצות תגלית המגיעות לכאן. אנחנו אוספים חומרים לאלבום השני והתהליך ארוך מהצפוי אבל אני חושבת שבקרוב ניכנס להקלטות. עציון ואני מאד שונים וגם מאד דומים בדברים מסויימים. היחד מרתק, מבגר, מרחיב אופקים ובעיקר זו חברות קרובה וכבר די ארוכת שנים בעצם. להיות מוזיקאי זה לא פשוט ולעשות את זה בשניים, זו הקלה.

3. מה הדבר שהכי עושה לך להרגיש בנוח על במה?

בקבוק מים קטן וסטנד להחזיק אם אני לא מוצאת מה לעשות עם הידיים. 


4. איזה מוסיקאי הכי היית רוצה לארח, ולמה?

הייתי רוצה לארח את דמיאן רייס כי הוא היוצר הכי אהוב עליי כבר המון שנים. אני באמת חושבת שהוא הכי מוכשר והכי גאון והכי מהמם והוא ההשראה שלי למלא דברים שעשיתי בחיים.
יואו איזה כיף זה שאלה 4!
  
5. האם את יכולה לשים את האצבע על נושא או כמה נושאים שלא היית כותבת עליו/עליהם?

לא יודעת. אני מניחה שלא הייתי כותבת על דברים שלא כ"כ מעניינים אותי, אבל גיליתי שזה משתנה עם הגיל והחוויות אז אי אפשר לדעת. עציון כותב שירים לאלוהים וזה מעסיק אותו ואני לא מתחברת לזה-
אבל לך תדע, אולי מתישהו נתחבר אלוהים ואני. הכל פתוח...

6. מה הדבר שהכי מחזק אותך?

אמא שלי. היא נפטרה לפני קצת יותר משנה. היא הייתה מקור כוח ותמיכה גם בחייה אבל מאז שהיא איננה האהבה הנקייה שלה וכל מה שלקחתי איתי מהקשר היפה, העמוק, העמוס אהבה ואכפת ללא תנאי- מחזקים אותי מאד.
  
7. מה האובססיה שלך?

אובססיבית למילים. מאד חשוב לי לדייק בהן

יונתן פררה, צילום: דניאל גן-אור
8. כולנו מכורים למשהו, למה את מכורה?

מכורה לטלפון שלי ולגבינה צהובה. הטלפון זה סתם מרגיז והייתי רוצה לזרוק אותו לפח. זו התמכרות מעצבנת שהקונפליקט לגביה נוכח כל הזמן. גבינה צהובה זה סיפור אהבה של דיסני
עכשיו קצת בא לי פיצה
   
9. נסי להזכר ברגע אחד שהיית מגדירה כשיא, בהקשר המוסיקלי או בכלל.

נגיד, השקת האלבום הראשון של עציון ושלי בתמונע. אני זוכרת שהרגשתי גאווה על זה שעשינו משהו מההתחלה עד הסוף ועכשיו אפשר להחזיק אותו ביד והוא יקפיא לעד תקופה מסוימת ורגשות ומחשבות שאפיינו אותה. זה ממש ריגש אותי. האודישן בדה ווייס הוא גם רגע שיא כי אמא שלי לא ידעה מה לעשות עם עצמה מרוב אושר והתרגשות וזה הכל מתועד וביוטיוב ואני צופה באודישן שלי מדי פעם כדי לראות אותה זזה ומאושרת ונרגשת וגאה בי. אין לי כמעט וידיאו שלה וזה ממש חבל.
עצה לחיים- צלמו את ההורים בוידיאו! זה ממש עוזר לזכור אותם כפי שהיו

10. מה את מאחלת לעצמך לשנה הקרובה?

לשנה הקרובה אני מאחלת לעצמי שירים יפים חדשים, פרנסה, עניין, תפקיד שווה שאהנה לצלול לתוכו, התפתחות, גלגל"צ (די, הגיע הזמן כבר), הופעות רבות ומפגש משמעותי עם הקהל, בריאות, המשך זוגיות אוהבת, שאף אחד לא ימות ושארשה לעצמי להרגיש ולהגיד שטוב לי
אה וגם שהתשובה לשאלה מספר 4 תתגשם !!! ;)
ממש נהניתי לענות גם על שאלה מספר 10

יונתן פררה משיק את האלבום השני שלו בתיאטרון תמונע 21.3 ויארח את מיטל מיכאלי

יום חמישי, 17 במרץ 2016

לוחם ומשורר - ראיון עם צוק

פעם ראשונה שאני מראיין בעצמי ובאופן רשמי לבלוג. מתוך כל המוזיקאים הנפלאים שיש לנו בארץ ותמיד שמחים להתראיין בחרתי לראיין את צוק שעומד להוציא את המיני אלבום השני והמסקרן שלו בהפקה של תומר ישעיהו ובייעוץ של עמיר לב. צוק מספר איך קיבל את ההשראה לשירים באלבום החדש, איך זה להופיע על הבמות הגדולות עם גבע אלון ועילי בוטנר וכן עם מי הוא חולם להופיע


צוק, האולפן בבית מאפשר אינטימיות וזמן חופשי, צילום: אסף (אספיס) רייז
האלבום הוא מסע של צוק ומפיק האלבום תומר ישעיהו (ISAIAH) בתל אביב של שנות השמונים. במשך חצי שנה נפגשו השניים בדירה ברחוב בעלי מלאכה, ודמיינו איך נראה הרחוב 30 שנים אחורה: עם דמויות כמו יוסי אלפנט ושלומי ברכה שהולכות בו עם מעילי עור,  דרך סנדלרים עם רדיו קטן וחורק שמשמיע מוסיקה ערבית. באלבום תופס צוק חיים שלמים, קונפליקטים, רומנטיקה, חששות ואג'נדות בשלוש מילים. הטקסטים מלאים בכנות, והזוויות תמיד מקוריות.

צוק ידוע בעולם המוזיקה המקומי בזכות עבודתו כבסיסט עם אינספור אמנים מהזרם המרכזי ומהשוליים, וביניהם גבע אלון, אפרת גוש, דניאל סלומון, עילי בוטנר, אלישע בנאי, גיא ויהל, LOLA MARSH, אייל אבן צור ועוד.
ב2014 הוציא EP קצר אותו ליוו הופעות רבות, זהו האלבום המלא והיצירה השלמה הראשונה שלו. לקראת יציאת האלבום ראיינתי אותו על כוס קפה וירטואלית.

קודם כל, בין שלל העיסוקים בטח היה לא פשוט לעבוד על האי פי החדש. כמה זמן עבדת עליו בעצם?
זאת היתה תקופה מרוכזת של חצי שנה של פגישות שלי ושל תומר ישעיהו שהפיק את האלבום אצלי בדירה, מדברים שעות, שותים מלא קפה תה ירוק ואוזו, מדמיינים דמויות שנותנות לנו השראה כמו יוסי אלפנט מוריסי קרישנמורטי ומיאמוטו מוסאשי מתהלכות פה בשכונה ותוך כדי מנסים להכניס את כל זה להקלטה.



למה בחרת גם הפעם להסתפק באי פי?
הרגשתי שיש לי קבוצת שירים שקשורים אחד בשני ושנכתבו בתקופה ספציפית ובסטטוס מסויים בחיים שלי, וכל משהו נוסף שאכניס לשם יהיה זר.
במקרה הזה אני קורא לזה אלבום קצר (7 שירים).


מה ההבדל מבחינתך, בין לעמוד על הבמה בשוני או על במות גדולות עם גבע אלון או עילי בוטנר לבין להופיע באברקסס או לבונטין עם הלהקה שלך, איך זה בא לידי ביטוי בהרגשה שלך? כמה נוח לך?
יש המון הבדלים, לשיר שירים אישיים שכתבת זאת רמת חשיפה אחרת לגמרי מלנגן מוסיקה של אנשים אחרים, אני אוהב מאוד את שני העולמות ומרגיש שאני עדיין מגלה אותם, לא חושב שאני יכול בלי אחד מהם.

בהמשך לשאלה הקודמת, מה ההבדל מבחינתך בין להקליט בבית שלך את החומרים שלך לבין להיכנס לאולפנים הגדולים והותיקים ולהקליט שם?
זאת סביבה מאוד שונה, האולפן בבית מאפשר אינטימיות וזמן חופשי ומן הסתם זה מוציא ממך משהו מסויים בנגינה בסאונד ברעיונות ובדמיון, באולפנים הגדולים אתה הרבה פחות מוגבל מבחינת תנאים ואפשר לעוף עם המון טכניקות הקלטה וסאונד וגם להקליט להקה שלמה ביחד, אבל מצד שני המונה דופק ואתה מוגבל בזמן. 
יש לזה קסם אחר ורומנטיקה נוסטלגית, פעם היו עושים רק ככה אלבומים. 
צוק והלהקה באברקסס, צילום: זאביק פשלי
אם מי היית רוצה לנגן ולמה? (גם כאלה שלא איתנו עוד).
יש המון.
רוברט סמית' (הקיור) - הוא השילוב המושלם מבחינתי בין קיטשיות לאפלוליות ובין כובד ארטיסטי וגותי לקלילות נטולת חשיבות עצמית.
אביתר בנאי - אני מאמין שלרמות הכי גבוהות באומנות אפשר להגיע רק דרך השקיה וטיפוח של הרוח,זה השלב שמעבר לטכניקה. כשנתקלים במישהו שנמצא שם אי אפשר לפספס את זה, בין הוא זמר, שף, אמן לחימה או מקעקע, בעיני אביתר בנאי הוא ביטוי מאוד מוחשי של המקום הזה.

באיזה אופן העבודה עם עמיר לב ותומר ישעיהו באה לידי ביטוי באלבום החדש?
לתומר יש רגישות ענקית לשירים ולכיוון הזוית שלהם אל הלב ומעבר לזה הוא מביא איתו סאונד מיוחד משלו שהוא תמהיל של מוסיקה פקיסטנית אריס סאן, ג'ורג' הריסון והנק מרווין.

עמיר הוא וירטואוז (ברמה עולמית בעיני) בצמצום סיפורים שלמים אל משפט אחד הוא מסתכל על טקסט כריקוד מסויים בין דיבור ושתיקה, כמו זן מאסטר. למדתי משניהם המון ואני חושב שהנוכחות שלהם מאוד שמיעה באלבום.

אפרופו זן, אתה מוכר כמי שאוהב אומנויות לחימה. האם אתה מוצא קשר בין מוזיקה לאומנות לחימה? האם הלחימה משפיעה על הדרך שבה אתה עושה מוזיקה?
כדי להלחם לנגן ולכתוב ברמה גבוהה נדרש אותו מצב מנטלי, תודעה ריקה ממחשבות התניות והסחות, זה נקרא MUSHIN ביפנית (NO MIND)
אז יש קשר הדוק והשקיה הדדית מבחינתי.  

זאב זה מוטיב שחוזר אצלך לפחות בשני שירים - מה אתה יכול לספר על הזאב?
חייב להודות ששמתי לזה לב רק בדיעבד. בתרבות היפנית יש מודל קלאסי שתמיד ריתק אותי של לוחם-משורר, בדימיון שלי הזאב הוא חיה כזאת. לוחם-משורר.


בהרבה שירים אתה שואל שאלות על העתיד בעיקר מהבחינה הזוגית, עד כמה זה מעסיק אותך בעצם?
כנראה שבזמן כתיבת השיר העסיק.
: )

בהמשך לשאלה על העיסוקים, האי פי הראשון שלך היה מאד "מערבי" בסאונד שלו והפעם הלכת על סאונד קצת יותר שורשי ואוריינטלי, מה אתה יכול לספר על המעבר הזה?
לא היה ממש "מעבר". בסאונד של תומר ישעיהו שהפיק את האלבום יש הרבה צבעים אוריינטלים, האלבום הזה הוא מפגש של שנינו, אז גם הצבעים האלו נמצאים שם.

ספר לטובת מי שאוהב גיטרות (כמוני למשל) קצת על הגיטרות שיש לך? האם אתה מקליט ומופיע עם אותה אחת בדר"כ?
יש לי GIBSON RIPPER 78 - דגם מיוחד שגיבסון יצרו רק בסבנטיז, היא מאוד שמנה אבל מאוד מפוקסת.
וגם REVEREND DECISION - חברת בוטיק אמריקאית שמייצרת גיטרות שהן הפרשנות שלהם לדגמים קלאסים, הבס הזאת היא הפרשנות (המאוד מיוחדת לדעתי) שלהם לפנדר פרסיז'ן.
וגם EASTWOOD EUB-1 - בס פרטלס שהיא גרסא מודרנית לגיטרה אגדית של אמפג מהסיקסטיז (חברה שמייצרת בעיקר מגברים לבס).
נפלתי לפני שנה במקרה על אלבום של להקת JAPAN (להקה בריטית מהאייטיז) והבסיסט שם שמנגן רק על פרטלס הפיל לי את הלסת, תוך יומיים הזמנתי לעצמי גם אחת (פרטלס).

אני מנגן על כולן, תלוי איזה סאונד אני מחפש. 

צוק בסלפי עם תומר ישעיהו ואורי ויניקור
מה אתה אוהב במוזיקה הישראלית שאתה חושב שלא הרבה מכירים ורוצה להמליץ?
תומר ישעיהו - חוץ מזה שעבדנו ביחד על האלבום שלי ושניהינו חברים מאוד מאוד טובים מאז הוא הוציא עכשיו אלבום אישי מיוחד ויפה יפה שנקרא אופניים חשמליים.
כדאי לבדוק.

מתי האי פי יוצא? הופעה קרובה?
האלבום יוצא ב-16.3 ויש הופעת השקה חגיגית ב29.3 בבסקולה בתל אביב.
עמיר לב ותומר ישעיהו יתארחו.

לסיום, מה יהיה איתנו?
שאלה טובה.
עדיף להתרכז בהווה
זה הדבר היחיד שיש
כל השאר דימיון או זיכרון
: )






יום ראשון, 13 במרץ 2016

הפסקול של נועה מיי - פוסט אורח

נועה מיי. צילום: דני שמעוני
אפשר לומר שהמוזיקה זורמת בעורקיה של נועה מיי מאז שנולדה. בבית הוריה שמעו מוסיקה קלאסית, ובחופשות הקיץ ברחה לסבתא ולסבא כדי לשמוע אום כולתום ופריד אל-אטרש. בגיל עשר כבר נחשפה ליוצרים אגדתיים מקצוות שונים- מג'ימי הנדריקס ועד מיילס דיויס. ובגיל 12 החלה לכתוב ולנגן על גיטרה, מושפעת מגיבורי הרוק והגראנג' של תקופתה.
במלבורן, אוסטרליה התקבלה נועה מיי ללימודי מוזיקה באקדמיה לאמנויות במגמת ג'אז, והחלה להופיע עם הרכבים מקומיים שונים. במקביל החלה להיות פעילה בתחום זכויות האדם וכיום היא עורכת דין המתמחה בתחום.
את אלבום הבכורה שלה, New Born Beast הוציאה ב-2013. בקרוב עומדת נועה מיי להוציא איפי חדש ומסקרן שעליו עבדה בשנה האחרונה בשיתוף פעולה עם רן שם טוב. שם האיפי הוא Grace Under Pressure, והשיר השני מתוכו Never Explain נכתב על ידי נועה מיי והולחן על ידי שם טוב.
נועה הסכימה לכתוב כמה מילים על הפסקול שהיא אוהבת:

Tame Impala .1
קווין פרקר, האיש שהמציא את הפסיכדליה מחדש ואז כשנמאס לו המציא את הפופ מחדש. אף פעם לא נמאס לי מההרכב המופלא הזה שעושה לי טוב בנשמה.



PJ Harvey .2
המלכה האם שלא מפסיקה להעניק השראה אלוהית בטוטאליות המוחלטת שבה היא יוצרת ושחלום חיי הוא לשבת איתה לבירה. אולי זה עוד יקרה!



St. Vincent .3
סנט וינסנט, או אנני קלארק, האישה הגאונה שמאחורי השם, היא יוצרת מרתקת ששואבת השפעות מכל כך הרבה סגנונות שהתוצאה תמיד מהפנטת:



Son Lux .4
אולי היוצר המרענן ביותר של השנים האחרונות, קצת כמו מובי בזמנו. אחרי שחשבתי ששמעתי הכל הגיע סאן לוקס משום מקום והוכיח לי שיש עוד סאונדים לגלות בעולם:



Massive Attack Ft. Hope Sandoval .5
אהבתי את הופ סנדובל מאז ששרה ב- Mazzy Star והשיר הזה של מאסיב אטאק שבו היא שרה, בזכות פשטותו, ההפקה המינימאלית וקולה החד פעמי, הוא אחד השירים היפים ששמעתי בשנים האחרונות:


נועה מיי


אמנים מראיינים אמנים - מיכאל גוטליב מראיין את חן רותם

מיכאל גוטליב וחן רותם, חברים טובים ויוצרים מוכשרים, שניהם הוציאו לאחרונה אלבומים חדשים: מיכאל הוציא את "ביג בן", בו שילב בין חומרים מקוריים לשירי משוררים בהפקה מוסיקלית של קורין אלאל, וחן רותם את "בחוץ חלום בלהות", בהפקת עמיר לב. באלבומים של שניהם טקסטים אישיים מאוד, אך גם פוליטיים וחברתיים. לקראת ההופעות הקרובות של שניהם, מיכאל תפס את חן לראיון על הכוח של המוזיקה לגרום לשינוי


חן רותם: "חשוב להקיף את עצמך באנשים מעולים" צילום: דוד עדיקא
אהלן, מזל שיש שאלון שנוכל לדבר, אנחנו מכירים שנים ונראה ששנינו נורא עסוקים עכשיו, כל אחד בהוצאת האלבום שלו, אבל לא מתלוננים..
אז, הוצאת עכשיו את האלבום השלישי שלך 'בחוץ חלום בלהות', ואני תוהה – מה כל כך רע? בסך הכל את עושה מוזיקה, שותפה בכל מיני פרויקטים, כותבים ומפרגנים, איפה הבלהות?

תכלס אתה צודק. אבל אני משתדלת להסתכל גם החוצה מעצמי והמציאות פה מאד מורכבת, כלומר החלום הוא גם חלום בלהות, הטקסטים באלבום הם הדיאלוג בין הפנים לחוץ, בין הניסיון לשמור על הבית מבלי להגיף לגמרי את התריסים, להגיד משהו שהוא מתריס נגד אווירת הפחד, לכוון זרקור על הפינות החשוכות, לא לוותר למציאות.

ואת לא מפחדת להגיד מה שאת חושבת? זה מאד לא פופולרי היום.

אני מרגישה שזו האמת שלי, ואני רוצה לצעוק אותה, המוזיקה היא הכלי שלי, ואני לא ממש עושה חישובי כדאיות. יש מספיק שירי אהבה מעולים, תמיד טוב שיהיו עוד כמה, אבל שירים שמנסים בתמימותם לשנות את המציאות אין הרבה.

ושירים יכולים לשנות?

שירים יכולים לזרוע איזושהי אמת בתודעה, אולי לא תצא לרחוב בגלל שיר, אבל זה יעיר אצלך משהו, זה מחלחל, לשירים יש כוח גדול.

אנחנו מדברים בינינו הרבה על כתיבה, אני למשל, לקחתי לאלבום החדש שלי בעיקר שירי משוררים, מאיפה את שואבת השראה, מהיכן באים השירים?

מיכאל גוטליב, צילום: גיא נחום לוי
השירים נאספים אצלי במשך הרבה זמן, אני בעצם כל הזמן בתחושה של ליקוט, יש לי מחברות, אני אוספת משפטים, מילים, סיפורים, אני מסמנת, מוחקת, אני מצוטטת לאנשים באוטובוס, מזהה משפטים וקולות שמעניינים אותי, ומדי פעם אני מתיישבת לנסות ולחבר את זה לעצמי, לראות איך החוטים של הדמיון קושרים את הכל.



אחרי שלושה אלבומים, מה הדבר הכי חשוב שהבנת מתהליך של עשיית אלבום?

הבנתי שכל אלבום הוא שונה, צריך לבוא פתוחים, לשרת את השירים. אנחנו בתוך מהפכה טכנולוגית מטורפת, הדרך שבה הוצאתי אלבום לפני שש שנים היא מאד שונה מבחינת דרך העבודה, אבל הליטוש והדיוק של השירים נשאר, זה כנראה לא ישתנה. הדבר הכי חשוב הוא לשמוע כל הזמן את הקול הפנימי שלך ולהקיף את עצמך באנשים מעולים.

מאז האלבום הראשון נולדו לך שני ילדים, האם האמהות עוזרת או מפריעה ליצירה?

זו שאלה מעולה ואין לי תשובה עליה, הבטחתי עוד לפני שנולד הבן הבכור שלי שאני אמשיך עם המוזיקה גם אם יהיה מורכב, שלושה חודשים בדיוק אחרי הלידה עמדתי עם כל ההרכב בלבונטין 7 להופעה חשמלית, הוא נשאר עם בייביסיטר בבית ולא צייץ, זה היה האות בשבילי שאפשר יהיה לשלב, למרות שלפעמים זה קשה, הילדים הם כוח, הם מפרגנים ויודעים את כל השירים, הם הקהל הכי נאמן שלי (טוב אין להם ברירה:).



חן תופיע ב22.3 בהופעה אקוסטית בקפה ביאליק לרגל סיבוב השקת האלבום שלה.



יום שישי, 11 במרץ 2016

סקירת הופעה ירמי קפלן @ ספנסרוסו - בסקולה ת"א 10.3.16

הזמינו אותי לסקר את ההופעה של ירמי קפלן@ספנסרוסו בבסקולה תל אביב כמובן שלא יכולתי לסרב, ירמי אחד האומנים שהכי השפיעו עליי בשנות ההתבגרות שלי אי שם בשנות ה-90 ואני אוהב את המוזיקה שלו והאנרגיה שלו בהופעות. זה מה שהיה שם

כתב: זאביק פשלי, צילומים: אורנית פשלי 

שווים בסרבלים הכחולים - ירמי קפלן@ספנסרוסו. צילום: אורנית פשלי
מה זה בעצם ספנסרוסו? זה לא סוג של קפה או מאפה אלא שמם של זוג מפיקים מוזיקלים: אורי רוסו ומתן ספנסר שפנו לירמי קפלן והציעו לו לעבוד יחד. ירמי הסכים, למרות שבדרך כלל הוא אוהב להיות בשליטה מלאה על ההפקות שלו. הפעם הוא זרם עם החבר'ה הצעירים מרמת ההפקה ועד אופן המימון לפרויקט בהדסטארט.

באופן שבו משווקים ישירות את המוזיקה מהיצרן לצרכן ולא דרך חברות התקליטים כפי שהיה נהוג לפני יותר מ-20 שנה, בימים שירמי הוציא את האלבום הראשון והמעולה שלו: "ירמי קפלן והפרחים".
לאחר הגיוס המוצלח הפרויקט יצא לדרך והושק בכמה הופעות ובהשמעות מרובות ברדיו.


למרות הכבוד הרב שספנסרוסו נותנים לירמי (בכל זאת הוא גם המבוגר האחראי) בהופעה ובכלל בפרויקט הם שווים זה לזה גם בכך שהם עומדים איתו בקדמת הבמה ולא כמו הנגנים האחרים וגם בעצם העובדה ששלושתם לובשים את הסרבלים הכחולים שמזוהים עם הפרויקט. 
כלומר מלבד הגישה המוזיקאלית החדשה שעליה ארחיב בהמשך, ניכר כי הפן שהשיווקי האסטרטגי הוא משהו בלתי נפרד מהפרויקט. ידוע שכיום כל אמן אינדי כזה או אחר שרוצה להצליח הוא גם: יחצ"ן, מנהל ניו מדיה, איש השיווק, לפעמים גם איש הסאונד וכיוצ"ב.

ומה מבחינה מוזיקאלית? אפשר לומר שירמי המציא את עצמו מחדש והפנים כי העולם שייך לצעירים. האלקטרוניקה היא חלק בלתי נפרד מהמוזיקה של ימינו והמחשבים נמצאים היום בכל הפקה רצינית. ירמי מתחבר דיי בקלות לסגנון המוזיקאלי הזה וזה נשמע מצוין גם באלבום וגם על הבמה. זאת כמובן מבלי לזנוח את הגיטרה, בס, תופים, וירמי כרגיל נותן את השואו המעולה שלו עם אנרגיות בלתי נגמרות ואלימות (בקטע טוב, כן) כלפי הסטנד של המיקרופון.

ירמי גם לא ויתר על נגינה בעצמו ועלה לתופף את "קצת אהבה לא תזיק" של האורח המכובד - אלון עדר שעזר לקהל לצעוק את השיר הענק הזה.

בשורה התחתונה היה ערב מהנה עם סאונד מצוין ורענן וכרגיל מילה טובה לבסקולה שהולך והופך לווניו הכי שווה בתל אביב.

מתעלל בסטנד של המיקרופון (בקטע טוב), צילום: אורנית פשלי



הצבע הכחול -  ירמי קלן@ספנסרוסו

יום שלישי, 8 במרץ 2016

יאיר הרלינג - המסע לסאונד חדש

בעשר השנים האחרונות מוביל הרלינג הרכבים שונים במוזיקה היוונית, הרכבים שנותנים פרשנות עדכנית לשירים יווניים קלאסיים ופופולרים, כעת לקראת השקת האי.פי החדש שלו הוא כתב פוסט אורח לבלוג ובו הוא מספר מה הניע אותו והשפיע עליו במסע שלו לעבר קדמת הבמה


התחלתי לכתוב שירים בגיל 30. ימי הרוקנרול שלי חלפו להם בלי ששמתי לב והתחלתי לשים לב שאני ניגש למוזיקה ממקום יותר בוגר או בשל. כבר פחות מנסה לחקות גיבורי גיטרה שלי ויותר מנסה לקחת את זה למקום יצירתי במובן של ביטוי עצמי.
כדי לקבל השראה או הדרכה, הלכתי למקומות שחקרתי בעבר רק שהפרספקטיבה שלי השתנתה. במקום לשמוע דילן, יאנג, טיילור, ג׳נש, דרייק או סמית׳, התחלתי להקשיב למילים שלהם, להלך רוח שלהם, למוזיקה בצורה יותר מובחנת עם זה לפריטה, לכיוון המיתרים, למעברים ההרמונים.. ואז התחלתי לשבת ולכתוב וכמובן גם לחזור אחורה לדברים שכתבתי בעבר, לסיטואציות שקרו לי ותועדו במחברות שלי. כל מה שחשבתי שיגרה את היצירתיות שבי.



חלק מהשירים שכתבתי שגם נכנסו ל-EP הבכורה שלי נולדו מתוך אותם מחברות, אותם טקסטים ישנים שתרגמתי לאנגלית והפכתי לשירים (מכיוון שההשפעות שלי הם בעיקר מהשפה האנגלית, לא הרגשתי נוח ליצור בשפה אחרת).

במהלך היצירה אימצתי את הדמות הפולקית של הסינגר סונגרייטר, שמספר סיפור על מה שעבר או מה שהיא עברה. דרך אליוט סמית ב Either/Or  ו -  From a basement on the hill שלימדו אותי איך להעביר רגש דרך מילים ושירה ואיך גם אינדי פולק יכול להשמע מרחף, ניסיוני, אך שלם באותה נשימה. את המתח הזה אני מנסה לקיים במודע בכל השירים שלי במובן זה שהרגש לא נאבד לאורך כל הדרך הפתלתלה שהמלודיה לוקחת אותו.


את The tallest man on earth הכיר לי אחי לפני כמה שנים והוא די חיזק אצלי את התחושה שזה בסדר לצאת מגבולות הכתיבה הסטנדרטיים ולתת למחשבה לנדוד לכתיבה יותר אסוציטיבית, יותר חופשית ועדיין להיות מרגש. הקסים אותי המשמעות השונה שכל מאזין יכול לתת לתיאור לכאורה סתום של מצב או תחושה מה שנותן ערך מוסף לשיר. הכתיבה השלמה שלו ב-There's no leaving now וכמובן הפריטה הקלאסיק פולקית שלו היוו השראה גדולה עבורי.




מבחינת הנגינה, אני חייב להגיד שאני חב את תחילת עידן הפולק בחיי המוזיקליים לבוב דילן ול-׳The Freewheelin, אחד היותר מפורסמים ופופולריים, אבל הפריטה האקוסטית באלבום פתחה אותי לעולם שלם שיותר משמחתי לחקור.


יחד עם ניק דרייק ו - Pink Moon ו- Bryter Layter, למדתי לכוון את הגיטרה קצת אחרת ממה שהייתי רגיל ולגוון הרמונית את הצליל שאני מוציא ממנה.



המיני אלבום ״Fragments of Reality״ כולל חמישה שירי אינדי פולק שמייצגים סיפורים ומחשבות לאורך ציר זמן. האלבום מתכתב עם השפעות מיוצרים כמו בוב דילן, ניק דרייק, אליוט סמית׳, Tallest man on earth, וכו׳ ומחבר בין שאלות פילוסופיות לשירי אהבה, בין התמודדות עם קשיים שהחיים מערימים לבין הפינות הפסיכדליות שגורמות לאוזן לא לקחת את המוזיקה כמובנת מאליה. 

יחד עם המפיק והמעבד המוזיקלי יוסי מזרחי, יצר הרלינג עולם שאי אפשר להשאר אדיש אליו, לא בהקשבה לאלבום ולא בהופעות החיות. בימים אלו חוזר לכבוש את הבמות ברחבי הארץ לבד עם הגיטרה האקוסטית.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...