יום שבת, 7 בנובמבר 2020

אמנים מראיינים אמנים - קדחת מראיינים את נקמת הטרקטור

 יהונתן גרוסברג וירין ניסים מלהקת קדחת (שחוגגת 12 שנות פעילות) מראיינים את אבי בללי ואופיר לייבוביץ' מנקמת הטרקטור (שחוגגת 30 שנות פעילות) 

גרוסברג: כנערים הייתם בהופעות "מועדון הרוק הישראלי" של אבא שלי בבית לסין. האם כבר אז היו הרכבים/אמנים מקומיים שהשפיעו על נקמת הטרקטור?

בללי: על נקמת הטרקטור ישירות לא ממש, כי הזמנים וההשפעות עברו בשדותינו, אבל קשה להתכחש לעומק החוויה שחווינו בזמנו, ההתמסרות הרצינות וההתמקדות במוזיקה כאומנות יצירה וביצוע בימתי לא מתפשר, כך שהשפעה מוזיקלית לא אבל ההתייחסות למוזיקה חלל וקהל אני מאמין שכן. זה היה בית-הספר למוזיקה שלנו.
אופיר: הייתי בן 16 ומה שהשפיע עליי בעיקר זה מוסיקת סבנטיז, אבל אפשר להגיד שמבחינת התפתחות מוסיקלית ערבי הרוק בבית לסין עזרו לי המון.


ירין: לאורך השנים רק אתם (אבי ואופיר) נשארתם חברי הלהקה המקוריים. התהליך של להסתנכרן וליצור כימיה עם חברי להקה חדשים היה קל?

בללי: תהליך התחלפות בלהקה היה מאוד איטי, מעין Crossfade במוזיקה, קושי רגשי היה גם היה, מדובר בלהקה שהתבססה על חברות של שנים.

אופיר: אני ובללי מכירים מגיל 15 ומנגנים ביחד משנות העשרים שלנו. התחלופה לא הייתה קשה אבל באיזשהו מקום היא גרמה לשינויים בצבע של הלהקה.

גרוסברג: האם אתם מרגישים שיש לכם מקום לבטא את עצמכם כלהקת רוק גם בשנים האלה כשחלק מהפעילות שלכם כוללת שיתופי פעולה עם פרוייקטים תיאטרליים?

בללי: בשנים האחרונות ההתבטאות האמנותית מתומצתת להופעות וביצועי במה, במקביל היצירה שלנו מנותבות לעשיה קולנועית, תיאטרון ומחול. באופן אישי - בעיקר כל אחד מאיתנו, העשייה בתחומים האלה יוצרת הזדמנויות להתפתחויות מוזיקליות בכל מיני כיוונים מסקרנים.

אופיר: לא יודע למה אתה מתכוון כשאתה אומר רוק כי זאת הגדרה מאוד כללית, אבל אני חושב שבהחלט כן כי זו הסיבה שבחרו בנו בשיתופי הפעולה האלו.

גרוסברג: אתם עושים גם מוסיקה לסרטים. הכיוון בדרך כלל הוא להביא לשם גם את המוטיביים הרוקיסטיים של נקמת הטרקטור?

בללי: מה שעניתי לשאלה הקודמת.

אופיר: נקמת הטרקטור זה משהו שטבוע בתוכי, אבל אני חושב שבעיקר כל ההשראה מגיעה ממוסיקה ששמעתי בנעוריי שלא בהכרח הייתה במיינסטרים.

ירין: בתחילת הדרך - תהליך כתיבת השירים התנהל בצורה כזו שכל אחד מביא רעיונות בנפרד או שהשירים נולדו ממפגשי כתיבה משותפים?

בללי: בראשית הדרך הקטעים נולדו מכתיבה אישית שלי ושל גרין אל תוך מפגשים משותפים של שנינו שהולידה יצירתיות משותפת, בהמשך זה השתנה והכתיבה קיבלה משקל אישי שלי בהתאם לנסיבות שהיו אז ללא קשר למתחים או משהו כזה. פשוט זה השתנה במהלך טבעי.

אופיר: את הרעיונות לרוב השירים הביא בללי אבל יש שירים כמו "שקט" ו"אי" שנכתבו בחזרות של הלהקה.



גרוסברג: באלבום הבכורה יש משהו שמקדים את זמנו - לראשונה להקה שמנגנת מה שנקרא "רוק ישראלי" שהיה דווקא יותר פופולארי בסוף שנות ה-90' ותחילת ה-2000. מה הדבר שבעצם הביא אתכם להיות פורצי דרך בז'אנר ומי השפיע עליכם להגיע לזה?

בללי: יש שרואים בזה פריצת דרך וזה נחמד לשמוע את זה מדי פעם, אבל כמו שהתייחסתי לשאלה הראשונה ההשפעה של ההופעות בבית לסין ניתבו אותנו לעשות מוזיקה שאנחנו מאמינים ומתרגשים ממנה. ההשפעות היו רבות, החוויה שלי משהות ממושכת בברלין ובכלל אירופה בשנת 1985 או 1986 גירו והעירו בי את החיפוש אחר צלילים אותנטיים שקרובים למיקום הגיאוגרפי שלי ואת ההחלטה להשתמש בשפה העברית למרות הקושי והתפישה רבת השנים בשפה האנגלית כברירת מחדל לרוק, איתגר אותי למצוא את הסקס אפיל הרוקי בתוך בשפה העברית.

אופיר: בהרכבים הקודמים שלי ושל בללי שרנו באנגלית דווקא, עד שבללי פגש את יעקב גלעד והוא זה שדחף את העניין אבל אמר שאנחנו צריכים לשיר בעברית.

גרוסברג: יש כיוון לאלבום חדש?

בללי: אלבום חדש לא נראה באופק. הלהקה חוגגת 30 שנות עשייה - אלבומים, מחול, תיאטרון, וקולנוע. במציאות הנוכחית גם להתפרק זו אינפורמציה מיותרת. (;

אופיר: בנתיים לצערי זה לא קורה.

גרוסברג: איזה הרכבים/אמנים בני-זמננו אהובים עלייך?

בללי: בריאן אינו הוא משפיע עיקרי ששרד את ילדותי ונעורי. כך גם לד זפלין ודייוויד בואי. יש משהו אלמותי בהשראה שלהם בכלל ועליי, לשמחתי הגלובליזציה תרמה לא מעט לפריחה ועידכון, כך שגם לא מעט אמנים ישראלים ניחנו ביכולת להשפיע ולעורר השראה. אמנים כמו גלעד כהנא, דודו טסה, דיקלה, Secret Chief ,P.J. Harvey Chkiha Rimitti ,Alva Noto. וגם הרבה מוזיקה כרתית (מהאי כרתים).

אופיר: קצת אין לי זמן לשמוע מוסיקה עכשווית כי אני שקוע בעבודה על מוסיקה לסרטים.

 

גרוסברג: אתה מאמין שמתישהו בשנים הקרובות תהיה שוב תקופת פריחה לרוק המקומי?

בללי: הרוק והמוזיקה בכלל באופן פרדוקסאלי בתקופת שפל כתוצאה מרוויה ושפע. אנחנו בתקופה דרמטית בחיינו שיוצרת חוסרת ודאות לגבי ההשלכות שמתבקשות, מהפיכה מוזיקלית מגיעה מדי פעם, השאלה היא אם המהפכה הבאה תהיה בזמננו.

אופיר: התשובה הצפויה היא לא אבל גם אם היית שואל אותי את זה ב-1985 הייתי אומר לך ככה. אז אולי ייתכן וכן, אף פעם אי אפשר לדעת.

גרוסברג: למרות המצב, מתי תהיה לכם הופעה בעתיד?

בללי: מאמין שיהיו הופעות קטנות בחודשים הקרובים. אף פעם לא באמת חווינו הופעות גדולות כך שההבדל לא כזה גדול, מה שהכרנו, כרגע, לא נראה באופק.

אופיר: הייתה אמורה להיות לנו הופעה כפולה במרכז רינה ולצערי בוטלה בגלל הקורונה.


יום שני, 2 בנובמבר 2020

אמרי כהן - הייאוש תמיד שם (כשאתה זקוק לו)

 אלבום של "מוזיקאי בסוף דרכו"

ככה אמרי כהן כותב בעמוד הבנדקאמפ שלו

ואני אומר

פשוט תקשיבו לזה

זה אלבום של פעם בכמה שנים



יום שבת, 17 באוקטובר 2020

פוסט אורח - יובל גלבוע - יצירה בזמן קורונה - טור עולמי ברשת של The Cameria of Yuval Gilboa

 

יובל גלבוע (The Cameria of Yuval Gilboa) בפוסט אורח שבו הוא מספר על התמודדות בימי קורונה כשאין הופעות וצריך לחשוב מחוץ לקופסה, לרתום את הרשתות החברתיות ולייצר תוכן על מנת להשאיר את הקהל מחובר ליצירה

שמי יובל גלבוע ואני מוזיקאי עצמאי שעובד על צאת אלבום הבכורה עם להקתי The Cameria of Yuval Gilboa.

הקאמריה היא להקה שיוצרת מוזיקת פולק תחת השפעתן ושילובן של מגוון שפות ותרבויות מסביב לגלובוס.

האלבום שלנו שעתיד לצאת בשנה הקרובה כולל בתוכו כלי נשיפה, מקהלות, הרמוניות עשירות וטקסטים מעמיקים על חיפוש ה״בית״ וזהות אישית.



במשך זמן רב עבדנו על צאת האלבום והשקענו את כל מרצנו. כשהגיעה הקורונה לישראל נעצרו כל התוכניות. פתאום, ממצב שהיינו בדך למופע השקה ולאחר צאתם של שני סינגלים, נפסקו ההופעות ויחד איתם פעילות הלהקה. בגלל המצב, נאלצתי לחשוב על פתרון יצירתי שימנף וימשיך את פעילותנו גם בתקופה היסטורית זו. חשוב להבין שלהיות מוזיקאי זה להיות פעיל ולדעת איך לחדש את עצמך כל הזמן, לכן הרגשתי שתקופה זו מביאה איתה אתגר חדש ליצירתיות המתבטא בעיקר ביכולת של אמנים לעמוד בשינויים ולהצליח להתקדם הלאה גם כשהעולם הפיזי עצר.

המשמעות של הדבר מבחינתי הייתה להעביר את פעילותנו באופן זמני לעולם הדיגיטלי ולרשתות החברתיות וככה, יחד עם חברי הלהקה יצרתי את Cameria Virtual Tour- טור וירטואלי בכל רחבי העולם אותו אנחנו מצלמים מתוך סלון ביתי ומשדרים ברשתות החברתיות. כל סשן מוצג במדינה אחרת המשתנה לפי התפאורה והסגנון המוזיקלי. בסשנים אנחנו עושים גרסאות לשירים מוכרים ושירים שלנו יחד עם אורחים ומוזיקאים מיוחדים.

עד כה ביקרנו בצרפת של שנות ה-50, שם ביצענו את הסינגל האחרון שהוצאנו ושמו Sulam Elkayam. חוץ מזה, היינו גם במרוקו ושם עשינו גרסת כיסויי לשיר הנהדר “J’aime” של ריף כהן בסגנון R&B  וגרוב מרוקאי. הלוקיישן האחרון היה ביערות האמזונס, שם שיתפנו פעולה עם הפאנטמיסט בר חדש וביצענו קטע בשם “Quanto Sperro” שכתבתי בהשראת השירAdimues  של המלחין Karl Jenkins, הקטע משלב בתוכו את הכלי Pantam (כלי הקשה מלודי העשוי ממתכת אשר תפס תאוצה גלובלית בשנים האחרונות) המתלווה לשירה הרמונית עשירה וגרוב אפרו-ביט.

בהתחלה היו המון חששות, כי לא ידענו איך הדבר יתקבל בפני המאזינים שהיו רגילים לראות אותנו בלייב, אבל ברגע שהסשנים יצאו (בעמוד האינסטגרם שלנו) הופתענו לגלות את התגובות הנלהבות. כל סשן היה יותר מוצלח מהשני וההייפ שנוצר היה מרהיב לא פחות מפרויקטים אחרים שעשינו עד כה. פתאום הבנתי, שנכון להיום אין דרך מסוימת להנגיש את המוזיקה ושדווקא בתקופות קשות יש הזדמנות לפרוח ולפתח את הדמיון. הסשנים מבחינתי אינן תחליף להופעות אבל הם מעניקים מימד נוסף לצריכה של אמנות ובידור.

מעבר למוזיקה התוכן מעניק מחדש לקהל, אשר נאלץ לשהות בבתים, את תחושת החופש והתקווה שנלקחה ממנו דרך זה דשאנחנו מביאים לו את העולם במלוא הדרתו הישר למסך. אני מקווה שדרך הטור הזה נצליח לעודד את האנשים למצוא את הכוח הפנימי שלהם ואת ההשראה מחדש, כמו שאנחנו מחפשים כשאנחנו יוצרים בתוך גונגל של מציאות חדשה.

מוזמנים להתעדכן כאן:

Social Media


 

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...