אמנים מראיינים אמנים - מיה יוהנה מראיינת את הגר לוי

הגר לוי היא זמרת רוק וסול ייחודית בנוף המקומי. לוי, שגדלה בבלגיה, מציגה ב-8 שירי אלבום הבכורה (שיצא באוקטובר 2015) מגוון השפעות בינלאומיות (טורי איימוס, פיונה אפל) לצד טקסטים מקוריים ואישיים-עד-העצם ושנונים. הסינגל הראשון,  HIGHWAY, זכה לתשומת לב בארץ ובחו"ל בזכות קליפ ייחודי;HECTIC   הסינגל השני מתוכו נבחר בתחילת דצמבר כ- RECORD OF THE DAY של אתר "ROTD" הבריטי הנחשב

הגר לוי: "לחלומות יש כח גדול"

הסינגל החדש, WINTER LOVE, בלדת רוק אינטימית הקורצת לסטינג הן בהפקה והן בלחן, הוא השיר הנועל את האלבום במן fade out  מרגש וחורפי, שמתאים ללוות את העונה ואת טור החורף של לוי.

בלייב מתגלה הגר כפרפורמרית מרגשת במיוחד אם בהופעות סולו-פסנתר אינטימיות ואם בהופעת להקה מהוקצעת ועוצמתית. מלווים אותה אברי בורוכוב (משפחת אלאייב, ריף כהן) דניאל בלוך (ג'יין בורדו), רן גיל (מאיה איזקוביץ) ועומרי סקופ (דיאנה גולבי).

הגר הסכימה להתראיין ויקירת הבלוג, מיה יוהנה מנחם, זמרת מדהימה בפני עצמה ערכה את הראיון:

מיה: היי הגר. אז נתחיל מההתחלה - מה הסיפור שלך עם בלגיה בעצם?

הסיפור הוא שאבא שלי החליט לעבור לעבוד בחו"ל בגיל צעיר, הוא ואמא היו בני 26 ואני בת שנה כשעזבנו את הארץ ועברנו לשם אחרי התלבטות בין ארה"ב, איטליה ובלגיה . גדלתי בצד הפלמי הצפוני שבו דוברים הולנדית, בעיר אנטוורפן. אפשר לתאר את זה כ'בבושקה' של זהויות –בית ישראלי בתוך קהילה יהודית בתוך מדינה אירופית. לכן העיסוק בזהות ילווה אותי כל החיים, אני מאמינה.

איך הגעת לעבוד עם יונתן יעקובי?

את יונתן הכרתי בתקופת הצבא, כמה שנים אחרי שחזרנו לחיות בארץ; מאד רציתי להקליט שיר שהלחנתי (התחלתי לכתוב שירים בגיל 18, לחן ומילים). ולא היה לי איך להקליט, לא היו טלפונים חכמים ורציתי להגיע לאולפן ולהגשים חלום. התקשרתי לאולפן "הקופסא" שבו הוא עבד, והוא היה טכנאי הסאונד באותו סשן שבו הקלטתי שיר שלי וגם קאבר לג'ף באקלי על הפסנתר. יש לנו את הדמואים האלו עדיין...שמרנו על קשר והקלטנו עוד כמה פעמים ועוד כמה שירים. היה דיבור על אלבום אבל אז יונתן עזב לניו יורק ואני החלטתי לקחת צעד אחורה וללמוד באוניברסיטה בירושלים (היסטוריה ותקשורת). לפני חמש שנים נפגשנו בבארבי בהופעה של הימן בלוז, הוא עשה סאונד ופתאום נפגשנו ומשם התאחדו דרכינו מחדש, וכך יצא שהוא הפיק את האלבום שלי.

מאיפה את שואבת השראה ואיך נראה תהליך הכתיבה שלך?

 אני רוצה להתיחס וחווה את ההשראה כמשהו שיש בבטן ומתחבר למשהו שיש באויר, מן אלכסון כזה. בשביל שיווצר החיבור, אני צריכה להיות פתוחה עם הרגשות שלי – במיוחד עם הכאב – ולהיות קרובה לפסנתר. כך זה היה עד עכשיו. אני גם מקליטה מנגינות שמגיעות ורושמת מילים כמובן, כמה שיותר,... אני אוהבת את החויה של שיר שמגיע, לפעמים בשלמותו, מילים ולחן יחד. זה קורה לפעמים אבל לא תמיד. Highway היה כזה, אבל Hectic  למשל הוא שיר שנולד שכבה-שכבה, ושעיבדו אתי חבריי הלהקה שבאלבום (יונתן יעקובי – הפקה, יונתן אלבלק – גיטרות, אברי בורוכוב – בס, שחר חזיזה – תופים).

שיעור עיקרי שלמדת בתהליך העבודה על האלבום והוצאתו לאור?

לא קל לסכם שלוש שנים של עבודה אבל שיעור חשוב אחד למדתי; שירים שיש להם מבנה ואופי לא צריכים הרבה מלבד מוסיקאים ומפיק רגיש שידעו לכבד אותם כפי שהם. רעדתי מפחד להביא לנבחרת הנגנים שלי שירים שכתבתי ולא היה לי מושג אם הם טובים, וכשהם היו טובים ושלמים (מבחינת ה-dna שלהם) הם נתנו לשירים כל כך הרבה אהבה וטיפלו בהם בצורה רגישה, לא העמיסו אבל גם לא חסכו.

מיה יוהנה מנחם

האם יש לך צוות של אנשים שאת עובדת איתו או שאת עושה את כל העבודה לבד?

מאז יציאת האלבום אני עובדת עם אנשים וזה חדש לי, הצד העסקי של המוסיקה. עשיתי הרבה לבד לפני יציאת האלבום ובמהלכו אבל בחודשים האחרונים הכנסתי לתמונה עוד אנשים שעוזרים לי להפיק את טור החורף המקומי; יש לי חברים שהקימו חברת יצוג וPR  שעוזרים לי להתנהל, אנחנו לומדים יחד מה עובד לי (מבחינת מעורבות שלהם) וזו ממש מערכת יחסים. יחד נעזרנו גם בחברת בוקינג של חבר אחר (OTR) בתקופה האחרונה, ויש תוצאות נחמדות... נעים לא להיות לבד.

כמה משקל יש לכסף בתוך עולם המוסיקה והאם לדעתך אפשר להתקדם גם בלי?

שאלה מעולה ונוקבת; כולנו האמנים מכירים אותה מקרוב. אני חושבת שללא תמיכה (קהל, ספונסר, חברת תקליטים) קשה מאד להיות אמן היום. יש לכסף המון משקל, כי כל ההתנהלות עולה כסף וצריך הרבה יצירתיות ורצון לעשות דברים לבד. מצד שני לחלומות יש כח גדול ואם המוסיקה מחלחלת אל האנשים המרכזיים בתעשיה נפתחות אפשרויות נוספות. אני מאד אשמח להיות חתומה בלייבל בעתיד, שיעזור לי לממן את ההוצאות שכרוכות בלהיות אמן.

ספרי לי על המעבר לבלונד; מתי ולמה זה קרה ותובנות של חיים כברונטית מול חיים כבלונדינית?

וואו! אין לי מושג איך זה קרה בעצם, כל כך מצחיק! כל התקופה הזו של הוצאת האלבום וצילום קליפ רשמי ראשון (ל Highway), הכל היה כל כך אינטנסיבי ויכול להיות שאפשרתי לצדדים 'קיצוניים' יותר באישיות שלי לצאת החוצה. הבלונד היה שם כנראה כתהייה בתת מודע, ובסוף אירוע ספונטני אצל הספר. מגזין ווג עם צילום של לינה דאנהם (בנות) שצבעה לפלטינה, אחזתי במגזין ואמרתי לו, "אולי נעשה?" משם זה התגלגל...  מאד כיף, אך קשה לתחזוקה. אני בדיוק מתלבטת אם להמשיך.. מבחינת  חויה, זה אכן מושך את העין ברחוב, בגלל שרואים שזה צבוע ומנוגד לצבע הטבעי שלי – הניגוד הזה קופץ לעין.זה אפשר לי להיות יותר שקטה, כאילו הצבע צעק עבורי.

מאיפה השמלה שלבשת בהשקה?

מהחנות של לימור, LIMKA, שאוהבת לפרגן למוסיקאים ולאמנים בכלל!

האם את שרה/כותבת בעוד שפות חוץ מאנגלית?

יש לי חומרים בעברית. פחות מבאנגלית, אבל יש. בעיקר חומרים שכתבתי והלחנתי בתקופת רימון. יש לי שיר שכתבתי בהשראת ברי סחרוף, ואז הולחן, קוראים לו "גבר שבלע אישה". זה שיר די אפל שאני מאד רוצה להקליט יום אחד ובאופן 'נונשלנטי' לשלוח לברי הביתה במעטפה.

משהו קטן ומפתיע שאנשים לא יודעים עליך

שהחלום שלי הוא לשחק בתיאטרון, בסרט או במיוזיקל. אולי זה עוד יתממש.